אולפנת חמ”ד נתיב האולפנה, ראשון לציון
בימוי, צילום, הפקה ועריכה: בנצ’עלם בילילין, מאור שרעבי, אלינור סמאי
קהל יעד: נוער ומבוגרים
נושאים:
שורשים
אלימות
ניתוח תוכן
שורשים: גיבורת הסרט נערה מהקהילה האתיופית בשכונת רמת אליהו, נקרעת בין שכונת ילדותה לבין מבטה על מציאות החיים העצובה בשכונה. עבורה זו שכונת ילדותה ולכן אלו השורשים שלה והיא אוהבת את המקום, אולם היא תוהה האם והאם זה המקום הנכון לגדל בו את ילדיה. השכונה מרובת אלימות ואבטלה, למרות זאת התושבים המתראיינים ואוהבים אותה. שורשיהם של הצעירים נמצאים בשכונה, אך השאלה שעולה בסרט היא האם יש לה עתיד. שורשי הצעירים לא נבנים רק מהתרבות האתיופית אלא גם מרחובות ילדותם, שם שיחקו ושם מצאו חברים ועבורם זהו המקום שאליו הם מרגישים שייכות, ומתוך שכך, גיבורת הסרט לוקחת אחריות ומבררת האם ניתן לשנות את החיים הקשים. כך גם הצעירים שמגיעים למרכז ומבררים יחד מהם הם יכולים לעשות במקום, כדי שיתאים גם לדור הבא.
אלימות: הצעיר המתראיין לסרט מתאר איך מתוך שעמום ורצון להיות כמו האחרים הוא התחיל לגנוב, לשתות ולעשן – ומשם הדרך קצרה לאלימות. הוא התחיל את הדרך הזו בגיל 13 ומאחר ובגיל ההתבגרות יש לחץ חברתי גדול וכולם נוהגים כך, התחיל כדור שלג שאף אחד לא עצר אותו. הגבול בין לשתות מעט לבין להשתכר הוא דק ואכן גם טל המדריך, מתאר כיצד אחד הנערים נחתך בפניו על ידי בקבוק שבור. הסרט מצביע על אלימות שמתפתחת לא מתוך שנאה, אלא מתוך הזנחה שלא מאפשרת אופק והזדמנויות, ומתוך שאין אתגרים אחרים, ואולי אף מתוך כך שהמבוגרים מיואשים או מרגישים חוסר ביטחון, הנוער הולך ומסתבך.
הסרט מצביע על חשיבותו של המרכז לצעירים. נוכחותו של טל ושל שאר המדריכים מסייעים הן לצעירים והן להוריהם במצב המורכב והאם מעידה שאלמלא הוא, היא לא היתה שורדת. נראה שטל עצמו משמש מודל לאם ומעורר את תקוותה שיש אופק ושהיא לא לבד בתוך הכאוס.
שפה קולנועית: פס הקול המלווה את הסרט הוא השיר “אמא ספרי לי” (ילדי בית העץ ואילה אינגדשט. מילים: רן כהן אהרונוב ואיילה אינגדשט, לחן: יאיא כהן אהרונוב)
אמא ספרי לי עוד פעם / איך אני הִגעתי לכאן
על המסע במדבר /איך עזבנו בלילה הכל שם נשאר
סחבנו אתנו רק כמה כדים של מים / ולחם שלא מתקלקל אפילו אחרי חודשים
יצאנו בחושך על סוסים וָחמורים / התקדמנו בשקט ימים ארוכים
ספרי איך סחבת אותי בתוך בד על הגב / ואיך שתינו מעץ שנזל ממנוּ חלב
אמא ספרי לי עוד פעם אחת / על המסע מאתיופיה
את החלום שלך הִגשמת / בשבילי את הכי גיבורה
אמא ספרי לי עוד פעם אחת / על המסע מאתיופיה
את החלום שלך הִגשמת / אמא שלי את הכי גיבורה
אמא ספרי לי עוד פעם / איך אני הִגעתי לכאן
ועל המסע במדבר / איך עזבנו בלילה הכל שם נשאר
צעדנו בלילות וישנו בימים / ואת רחצת אותי בנהר הקר בין הֶהרים
ספרי לי עוד פעם על האשה הערבייה / שמרחה עליי חלב עיזים ששוב אהיה בריאה
איך אהבת להכין בובות קטנות מִחימר /
אולי הן עדיין באמבור אולי משהו שם עוד נשמר.
אמא ספרי לי עוד פעם אחת..
זהו שיר געגוע לדרך מאתיופיה, לתקופה בה ההורים היו נוכחים ומלווים את ילדיהם, בה היתה אהבה ורוך ותקווה למימוש החלום בארץ ישראל. אולם נוכחות השיר בסרט מצביעה על פער גדול בין החלום לבין המציאות ועל השבר של החיים בארץ. זהו שיר המתואר כ”שיר ערש” ובו הילדה מבקשת מאמא שוב ושוב לספר על אותה תקופה תמימה בה היה אמון בין בני האדם ואפילו הטבע השפיע שפע לקראתם. השיר מייצג כמעט חוויה ניסית אל מול המציאות הקשה של העולים בארץ.
שאלות מנחות:
- מה דעתך על שם הסרט? על מה הוא מצביע?
- במאית הסרט מתארת את מצוקת הדור השני לעלייה לארץ. מצוקה הנובעת מהפער בין העולים החדשים לבין המציאות בארץ, ובעקבות הפער מסתובבים הילדים באין משגיח ומסתבכים. האם את/ה צאצא/ית של עולים? מהיכן באו הוריך, האם חוויות כגון אלו מוכרות להם? לך?
- כיצד ניתן לפתור מצבים כגון אלו? מה יכולים בני נוער לעשות כדי לשפר את המצב?
- פעמים רבות מוזכרת הקהילה האתיופית בהקשר של עוני והזנחה. מה ידוע לך על התרבות האתיופית העשירה? על חג הסיגד? על תפקידם של הקסים ועל ההיסטוריה של יהדות אתיופיה?
- געגועים לשכונת הילדות ניתן לראות גם בשירו של אהוד מנור “ימי בנימינה”
(חוה אלברשטיין, מילים: אהוד מנור, לחן: מתי כספי)
מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים / שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים
שספר כל נמש חרש ובחול נרדם – מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?
אני רוצה לחזור / אל הימים הכי יפים שלי
הימים היחפים של בנימינה – כן, אני זוכר, הכל זרם לאט,
השמש לא מיהר / אנשים אמרו שלום,
חבר היה חבר.
“היורה ירד מחר הבט בלבנה” / “איך היה יבול הענבים השנה?”
“היכנסו הערב יש ריבה מתות גינה”, / “ובלילה תתכסו כי תהיה צינה.”
אני רוצה לחזור…
ועכשיו אם יום או ליל, אם רע לי ואם טוב / אין לי רגע זמן לשבת ולחשוב.
לפעמים אני כמעט מדעתי יוצא / כל ימי אני הולך לשם ולא מוצא.
אני רוצה לחזור…
מה קרה לילד שנרדם בחול החם / שיום אחד, לפתע, קם ונעלם?
השוו בין שני שירי הגעגועים לתקופת הילדות. מה משניהם מתאים יותר לילדותך?
