אולפנת צביה מעלה אדומים
בימוי, צילום, הפקה ועריכה: איילת חן לואיס, ניצן ליבר, מעין שיר סגל.
קהל יעד: נוער ומבוגרים
נושאים:
אחרות ושונות
משפחה
ניתוח תוכן
אחרות ושונות: אודליה בת ה-12 מאובחנת עם “תסמונת אנגלמן” שהיא תסמונת גנטית ומשום כך היא סובלת מליקויים התפתחותיים. הסרט מתאר את חייה דרך עיני אלינור, אחותה התאומה המתמודדת עם החיים המשותפים לה ולאודליה. אלינור מכילה את קשייה של אודליה, משחקת איתה, מלמדת אותה ורואה בה אחות וחברה לכל דבר. אולם היא גם מצביעה על הקושי בלהיות תאומה ובת אותו הגיל, במיוחד כאשר הסביבה לא מסוגלת להבין ולקבל את התנהגותה הלא-מובנת של אודליה. הסרט מצביע על כך שמי שקרוב לאודליה ומכיר אותה, כולל חברותיה של אלינור, יודע כיצד להתמודד עם השוני, אולם לזרים קשה יותר להבין את אודליה שמתנהגת שונה. על פי הסרט אודליה מתפתחת ולומדת לקרוא ולהביע את עצמה, אולם יש תחומים בהם היא יותר מאותגרת ואלינור רוצה להתפתח בעצמה, ופרידה זו – מלישון יחדיו, מלצאת עם חברות, לא קלה לאודליה למרות כל ההכנות שעושים לה.
אחריות בתוך משפחה: סיפורן של האחיות נדיר לאור העובדה כי הן תאומות ורק אחת מתמודדת עם שונות. הסרט מלווה את אלינור שנעה בין הצורך להתפתח בפי עצמה, כישות נפרדת לבין האחריות שהיא חשה כלפי אחותה והצורך שלה להגן ולסייע לה. להיות אחות תאומה זהו מצב מאתגר שבתוכו כל אחת צריכה לבדל את עצמה ולבנות את חייה בנפרדות מהתאום/ה, ובסרט זה, על אחת כמה וכמה כאשר הקשר חזק אך יש פערים גדולים בהתפתחות. המשפחה ובכללה אלינור מקיפים את אודליה, אך גם מאפשרים לאלינור לבחור היכן היא רוצה להיות לבדה ולא בליווי אחותה. כמו בשאלת בת המצווה, האם היא תרצה לחגוג לבד?
אלינור חשה אהבה ומחויבות לאחותה ומבחינתה ברור שהן יחגגו יחד. זוהי משימת חיים על כתפיה של אלינור שהיא אחות “הורית” בכך שלוקחת אחריות כלפי אחותה, אך נראה מתוך הסרט כי המשפחה לא רק מקיפה את אודליה, אלא גם עוטפת את אלינור ורגישה כלפי מקומה מול אחותה.
שפה קולנועית: הסרט נפתח בחושך וברקע נשמע קול “את המלאך שלי נכון?” זהו משפט אוהב ואופטימי, ורק לאחר שהמסך נפתח אנו נחשפים לשתי אחיות שהאחת עם צרכים מיוחדים. פתיחה זו מייצגת את האהבה של אלינור לאחותה והיא מצולמת ללא תמונה, כדי לאפשר לצופה להתחבר אל המשפט ללא עמדת ביקורת או שיפוט.
חלק מהסצנות בסרט מתארות את האחיות במשחקי ילדות: על נדנדה, בריקוד ובמשחקים במיטה ועם חברות, כאשר אלינור משתפת פעולה אך גם שומרת על אחותה, כאילו היתה ילדה קטנה. סצנות אלו משקפות את הקונפליקט בתוכו היא חיה.
סגנון הסרט משדר רכות והוא משובץ בתמונות שיש בהן חיבור ואהבה וצבעים פסטליים כגון ורוד וצהוב שמשרים רוך.
שאלות מנחות:
- ישנם שוטים רבים (תמונות רבות) בהם מופיעות שתי האחיות יחד. בחרו מספר שוטים כאלו ונסו לשער מדוע הן צולמו באופן הזה? מה בא השוט לספר?
- השיר המלווה את הסרט הוא “אחותי” (נועם חורב / אלנתן שלום / שירי מימון).
קראו את מילות השיר: את מי לדעתכן הוא מייצג, את אלינור או אודליה? מדוע?
את זוכרת אחותי
מה שאז לחשת לי
מה שאז הבטחת לי
איך מחקת לי את הדמעה
איך ראית לי את הנשמה
כשהשמש נעלמה
למקום אחר, אחר
את זוכרת אחותי
מה שאז אבד בי
משהו נולד בי
המשקולת לרגליי
הצמרמורת בידיי
והחופש בעיניי
שתמיד חוזר, בוער, דוהר איתי
שתינו נלחמות להחזיק את החיים
להתפייס עם הסופות, לדבר עם אלוהים
ולפקוח ת’עיניים – יש דברים יפים לראות
יש שמים, אין שמים
ואנחנו נשארות
את יודעת אחותי
זה כבר לא כואב לי
זה כבר לא טורף בי
חוט המשי מסתלסל
ונקשר בחוט ברזל
רק האור בחוץ נופל
ותמיד מוחל, צוהל, גואל אותי
שתינו נלחמות להחזיק את החיים
להתפייס עם הסופות, לדבר עם אלוהים
ולפקוח ת’עיניים – יש דברים יפים לראות
יש שמים, אין שמים
ואנחנו נשארות.
- . הסרט “רעש” המופיע גם הוא באתר, מתאר סיפור על נערה המתמודדת עם נוכחותו של אחיה האוטיסט בחייה. השוו בין הסרטים. היכן לדעתכם, עובר הקו הדק שבין מימוש עצמי לבין אחריות?
https://art.hemed.org.il/%d7%a8%d7%a2%d7%a9-%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%aa%d7%99/
- האם בסביבתכם יש בת/בן עם מוגבלות? מה מידת ההכרות שלכם איתם? האם נוצר קשר בניכם?
