א אוהל ב זה בית

“אני מבינה כעת שמשמעות המילה “בית” מלאה סתירות ושאי אפשר לתארה בהגדרה אחת ויחידה.” [רות בהאר]

כשמבקשים מילדים לצייר בית, לרוב תתקבל התמונה הקלאסית של מרובע שבתוכו יש מלבן ושני ריבועים קטנים, עלין משולש, ואולי, אם אותו ילד יצירתי במיוחד, יתווספו בצד גם עץ, מספר פרחים, ואפילו משפחה מחויכת.

אבל בית זה לא רק ארבע קירות וגג. בבית יש גם חדרים ורהיטים, אנשים שגרים בתוכו, רעשים, קולות ומחשבות.

בית זה המקום בו אנחנו מרגישים הכי בנוח. אתם מסתובבים עם בפיגמה, עם שיער מבולגן ואוכלים ישר מהקופסא מול מקרר פתוח. אבל מה אם אנחנו מרגישים “בבית” דווקא במקומות אחרים? אולי בטבע? או כשעושים משהו שאוהבים?

במהלך השנים גרתי בכמה בתים שונים, וחוויתי באופן אישי שינוי משמעותי של הבית והגדרתו מחדש.

למרות זאת, שמתי לב, שיש דברים שלא משתנים והם מה שהופכים לבית. האנשים שסביבי, התחביבים, הזכרונות, והמחשבות שלי, כולם נשארים איתי ואיתם אני מרגישה הכי בבית.