הרגע הזה בשבת אחרי הארוחה שאני שוכב על הספה בבית ולא מסוגל לזוז…
הרגע הזה בכיתה שלי בו אני אוהב לחבר כבל אוקס לרמקולים ולשים מוזיקה חזק.
הרגע הזה בו אני ישן את השינה בבית כנסת והשינה הזו היא הכי טובה שיש (אחרי השינה קיבוץ סעד אצל סבא וסבתא).
הרגע הזה שאני מגלה שהזיכרון שלי הוא הכי טוב אחרי שאני קורא כתבות על כדורסל.
יום אחד כשהיינו בכיתה המורה כתב עת הלוח כמה דברים וביקש שנעתיק למחברת, כשראה שאחד מהחברים שלי לא מעתיק שאל אותו למה, והחבר ענה לו “זה בסדר המורה יש לי זיכרון צילומי” ואז הוציא את הטלפון מהכיס וצילם את הלוח, אני לא הפסקתי לצחוק, המורה צחק קצת פחות…

עד כמה אהבתם את היצירה?