לא, לא, הם לא רק ילדים.
ציפורנים, שיניים, מילים שפוגעות.
איך להסביר,
הם מכאיבים.

ואני הייתי בודדה
מול להקת ציפורים,
המשחרים לטרף.

אדם לאדמה,
אפר לעפר.
אבל אני עדיין לא בנויה,
אני עוד גוש אדמה
כמעט חסר צורה.

עד כמה אהבתם את היצירה?