ישיבת חמ”ד אמי”ת כפר גנים, פתח תקווה
בימוי, צילום, הפקה ועריכה : עידו וילנסקי, איתי עוזרי, עודד הנדל ושלמה רוזנבלט
קהל יעד:
נוער ומבוגרים
נושאים:
יחסי יהודים ערבים- זהות ישראלית
מסעות לפולין – זהות
ניתוח תוכן
יחסי יהודים ערבים: הסרט מצייר כבר בתחילתו דו קיום באמצעות מחמוד, שעובד בישיבה כבר 15 שנים. בטבעיות מארגן מחמוד דגלי ישראל למסעות פולין ואת הטקסים לאחר החזרה. הוא מספר כי יש שמתנגדים לעבודתו שם באופן עקרוני, אולם הוא לא מניח למתח להפריע בעבודתו, ויותר מכך – הוא בוחר להצטרף למסע לפולין. זהו אינו סרט רגיל על תלמידי תיכון שיוצאים לפולין, אלא סרט שהדגש בו הוא על ההכנות לקראת המסע כדי להעצים את הקונפליקט הנמצא בלב הסרט – ערבי שרוצה לחוות את מה שחווים היהודים כחלק מהחיבור שלו לתלמידים וכחלק מהיותו אזרח ישראלי. הסרט אינו עוסק בשאלת הסכסוך הישראלי-ערבי אלא מתחבר לשאלת הזהות הישראלית של האזרח הערבי והאם יכול אזרח ערבי לצלוח את מרכיבי הזהות הללו: דגל, המנון, שואה והיסטוריה יהודית ועוד..
מסעות לפולין – זהות: המסעות לפולין (שגם מעוררים שאלות על עצם קיומם) מחזקים בדרך כלל את הזהות היהודית והישראלית בקרב בני הנוער. הסרט מפנה שאלה זו אל מחמוד, שהוא ערבי דתי. אין לו ספק בקשר לזהותו ואף את חובתו הדתית – עלייה לרגל למכה, הוא כבר עשה. אלא שהוא בוחר להעמיק בשאלת היותו ישראלי משום שחי במדינת ישראל ומתוך כך לנסוע לפולין. הסרט אינו נופל לקלישאות של “ערבי באושוויץ” אלא מחמוד הוא שמוליך את הסרט ובעדינות שלו הוא מתבונן בנעשה. בסופו של המסע הוא חוזר לארגן את הטקס, אך החיבור הרגשי שלו לסבל שעברו היהודים בשואה, גדול מאד.
שפה קולנועית: ישנו חלל בין הצופים (אנחנו), שצופים במחמוד הצופה בסרטי השואה. לתוך חלל זה אפשר היה לצקת קלישאות אולם הסרט משאיר מרחב זה בעיקר להרגשה ואינו מחזק באמירה חד משמעית, אלא בחירת היוצרים היא ללוות את מחמוד בהכנות למסע. כך גם נמנע הסרט מלהראות את מחמוד עם דגלי ישראל או סמלים מובהקים ונוצרת עדינות ביחס לנושא המורכב.
שאלות מנחות:
- מדוע לדעתך הסרט נקרא בשם זה?
- מדוע חלק גדול מהסרט מוקדש להכנות למסע?
- שתי סצנות בסרט קשורות לילדים: מחמוד צופה בסצנת גירוש גטו קראקוב מתוך “רשימת שינדלר” כשברקע השיר “אלף בית” והסצנה ב”יער הילדים”. מדוע לדעתך בחרו היוצרים להכניס דווקא סצנות אלו?
