וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י הֵיטַ֣בְתָּ לִרְא֑וֹת כִּֽי־שֹׁקֵ֥ד אֲנִ֛י עַל־דְּבָרִ֖י לַעֲשֹׂתֽוֹ:
כולנו מרגשים את ה”עלית שלב” במעשה ה׳ בעולם את הדחיפה שהוא נותן בשביל לקרב את הגאולה.
אבל כמה שזה כואב כמה סבל? כולנו פה מסתובבים על קוצים, חוששים לפתוח חדשות שעוד פרח נפל. כמה נקטפו לנו באותה שבת ארורה..
לא נשכח אותם השושנים על דיקט מבטאות את עמ”י עם כל הדרו מול ההרס שעבר ובסוף יהפך לבסיס שלו לצמיחתו המפוארת מחדש.
