העבודה מתבוננת במציאות דרך סמלים, הרכבת היא מרוץ החיים, את התחנות המתחלפות. זהו דיוקן עצמי כפול בתוך ומחוץ לרכבת. האם אני עולה על הרכבת? האם אני יורדת ממנה? האם אני מחכה לרכבת? בשלט סימן אינסוף, משבש מוזר. מאחורי הדמות המתגעגעת, כתוב: “מסילת חיי, געגועי, הד תפילותי” ככמיהה למשמעות. יש הבזק אור שמסמל את האור בקצה המנהרה, את התקווה שיש בחיים אבל גם את הקרבה למוות.
תפריט
