שני חלקים של האחד
זה שכאן מביט, צופה
וזה ששם נשאר, קופא
מחפש ותר אחרי המקום
החלל שנשאר, הקור והחום.
החיוך שלי ואולי שלו,
החיוך שלנו, כאן, בשבילו.
מתכת זכוכית היסודות כולם
מלאכי השרת ונשמות העם
זועקים את השבר שירד לעולם
נזכור תמיד שאנחנו לא לבד.
כמים הפנים לפנים
כך פרצופיהם שונים
כן לב האדם לאדם
ויהיו שניהם לבשר אחד
ה’ אלוקינו איתנו, ה’ אחד
במותם ציוו לנו חיים,
ובזכותם כולנו כאן מביטים.
