הם נמצאים סביבנו, אנחנו רואים אותם אבל לא ממש מביטים, לא רוצים לראות. הם מפריעים לנו לרוץ ליעד הבא, הם מזכירים לנו שמזלנו שפר עלינו. אלה האנשים הקטנים שמסובבים את גלגלי השיניים של המציאות הנוחה שלנו, הם אלה שנפלו בין הכיסאות של מסלול המרוצים. אנחנו חוששים להסתכל בעיניהם, חוששים לחייך אליהם…אז אנחנו מביטים דרכם ומעבר להם, כמו היו זגוגית שקופה של חלון ראווה וממשיכים לרוץ קדימה. הם- האנשים השקופים.
תפריט
