אולפנת חמ”ד הרב בהר”ן, גדרה
בימוי, צילום, הפקה ועריכה: ראשית לבנון, אפרת ולטפרייד, רחל הילביץ
קהל יעד: נוער ומבוגרים
נושאים:
משפחה
אחרות ושונות
ניתוח תוכן
משפחה: יש סרטים שמרעידים את הנפש כזה הוא הסרט “קשור בנפשם”, ודי להביט בתגובות שמתחת לסרט (ביו טיוב) כדי להרגיש את עוצמתו. מה הסוד הטמון בו?
האלמנט הראשון הוא מידת כיבוד ההורים של עומר, הגיבור בסרט (ובחיים) שבוחר בראיית הטוב. למרות המורכבות ולמרות תיאור הפגיעה בו על ידי ילדים אחרים, הוא בוחר לראות בהוריו את הטוב ולתמוך בהם. הוא “ילד הורי”, שהבין בגיל צעיר כי הם זקוקים לו וכך הוא רואה אותם.
כולנו צומחים במשפחות שונות, מורכבות יותר או פחות, ואין ספק שסיפורו של עומר מייצג התמודדות גדולה, אך הבחירה שלו באהבה, כבוד וחיבור ילדיו ורעייתו אל הוריו, מציינת כי עבורו משפחה היא מעגל גדול ורחב שמתחיל מהמקום שממנו הוא בא, נוסף על כך משפחתו המאמצת. זוהי משפחה רחבה שנובעת מרוחב לבו של הגיבור ואליו מצטרף המושג “זוגיות”. רעייתו הבינה בצעירותה מהי משפחתו ובחרה להיות חלק מכך ואף לחבר את הילדים. זו אינה רק ראיית הטוב שלה והאהבה לבן זוגה, אלא הבנה במורכבות החיים מתוך מוכנות לצלול לתוך מה שהחיים מביאים איתם. לא ניכר לא ברעיה ולא בילדים צער על היעדרם של “סבא וסבתא” במובן הרגיל של המילה, אלא חיבור אליהם. הכוח והמידה החינוכית והמוסרית שמעבירים בני הזוג לילדיהם בהבנת המושג משפחה, הוא גדול, משום שהילדים (הנכדים) צומחים בתחושה שזו המשפחה וזו הנורמה.
אחרות ושונות: אחד הרגעים הכואבים בסרט היא ההתבטאות של החבר לגבי מוצאו של עומר. איזו חוסר הבנה וחוסר רגישות לגבי הבנת ה’אחר’ והיכולת להכיל.
ככל שילדים ייחשפו יותר לסיפורי משפחות מורכבות, כך הם ילמדו לראות את ה’אחרות’ כחלק נורמטיבי מהחיים. עבור הגיבורים זו אינה ‘שונות’ קשה, אלא מציאות איתה הם מתמודדים באהבה ובכבוד. תפקיד הסרט, בין השאר, הוא להסיר את המחסומים והפחדים מפני מי שלא בדיוק נראה כמונו.
שפה קולנועית: הסרט נפתח בבית בובות ובמוסיקת ילדות רכה, בכך בחרו יוצרות הסרט בשפה אופטימית למרות שיכולות היו לבחור בהדגשת הקשיים. אך נראה כי בחירת המלים של עומר, המוזיקה, השוטים הצבעוניים מתארים את העולם המורכב בצבעים שיש בהם אופטימיות ואולי אף “ילדׇותיוּת”, כמו שמתוארים ההורים. הבחירה נובעת, ככל הנראה מאופיין של הדמויות, אך יש באופן העשייה גם לחזק את נקודת המבט כלפי הדמויות ולא בכדי התגובות לסרט חמות.
שאלות מנחות:
- מדוע נקרא הסרט בשם זה?
- גישתו על עומר היא: אנו “מאמינים בדברי אמת”. מה מאפשרת נקודת מבט זו?
- הסרט מציג את התמודדות מול סכיזופרניה, שהיא הפרעות בהתנהגות ובדרך החשיבה. המתמודד לא בוחר בה, אלא היא מתרחשת בתוכו ומתפרצת ממנו. הסובבים שאינם מכירים תופעות כאלו, חוששים ומדביקים תוויות לאנשים המתמודדים עם הפרעות כאלו ואחרות. כיצד ניתן לדעתך לנטרל דעות קדומות כאלו? האם פגשת בדרכים טובות להסרת התוויות מעל מי שנחשבים ‘אחרים’?
- האם יש סיטואציות בחייך שיש לך הרגשה שאת/ה שונה? במה זה בא לידי ביטוי? מה יחס הסביבה לכך?
- הסרט מסתיים בשיר “מתנות קטנות”. מה המשמעות של בחירה זו, לדעתך?
- סיפור מפורסם בתלמוד הוא “ארבעה שנכנסו לפרדס” – ומשמעו הוא שארבעה חכמים נכנסו לעומק עולם התורה והסוד, וכל אחד קלט את מידת הרוחניות באופן אחר. על בן זומא נאמר “בן זומא הציץ ונפגע”, שמשמעו שנטרפה עליו דעתו.
המקור לפניך: (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף יד, עמוד ב)
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס,
וְאֵלּוּ הֵם: בֶּן עַזַּאי וּבֶן זוֹמָא, אַחֵר וְרַ’ עֲקִיבָא.
אָמַר לָהֶם רַ’ עֲקִיבָא: כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִים אֵצֶל אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר, אַל תֹּאמְרוּ: מַיִם, מַיִם! מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי” (תהילים קא, ז).
בֶּן עַזַּאי הֵצִיץ וָמֵת, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “יָקָר בְּעֵינֵי ה’ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו” (שם קטז, טו).
בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וְנִפְגַּע, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאֹתוֹ” (משלי כה, טז.)
אַחֵר קִצֵּץ בִּנְטִיעוֹת. רַ’ עֲקִיבָא יָצָא בְּשָׁלוֹם.
מאידך, את בן זומא אנו מכירים כגדול החכמים שאמרותיו מצוטטות על ידינו בהזדמנויות רבות, כגון:
“מזכירין יציאת מצרים בלילות אמר ר’ אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא שנאמר: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכמים אומרים: ‘ימי חייך’ העולם הזה, ‘כל ימי חייך’ להביא לימות המשיח” (משנה ברכות, א)
“בן זומא אומר: אֵיזֶהוּ חָכַם? – הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְכָּלְתִּי”; אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? – הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “טוֹב אֶרֶך אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלּוֹכֵד עִיר”; אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? – הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ”. אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא; אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? – הַמְּכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר[13]: “כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ”. (משנה אבות ד)
כיצד תיישב את הסתירה שבין אמרותיו לבין ש”נטרפה עליו דעתו”?
להעשרה: https://agadastories.org.il/node/311
