הנעל הולכת עם האדם לכל מקום שילך. תומכת בו, חווה אתו חוויות ומתקדמת אתו צעד אחר צעד.
לכל תקופה יש את הנעל שלה, נעל שאיתה האדם סולל את דרכו ומתקדם. בכל שלב האדם יכול לבחור איזו נעל לנעול.
או במילים אחרות; איזה חיים הוא בוחר לעצמו. אני בחרתי ללכת בשדה כמו בשירה של לאה גולדברג.
ה”שדה” שלי הוא הרגשת החופש והידיעה שיש לי מרחב מחייה שבו אני יכולה ליצור, להרגיש, להתהלך ולבחור בחיים מלאים.
את הנעל שלי בחרתי לפסל בהגדלה כי זו התקופה בה אני נמצאת כעת.
“יהי רצון שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותגיענו למחוז חפצנו לחיים לשמחה ולשלום”.
