כשחיפשתי שיעורי תורה להרוות צימאון רוחני נחשפתי לחסידות חב״ד ונשבתי בקסמה.
חיפשתי דימוי שיביע את תפוצת שליחי חב״ד בכל מקום ביקום ואת האופן הקליל בו הם לוקחים על עצמם משימה כה מורכבת.
מהמילים ״נפוץ״ ו״זריה״ התבקש דימוי מעולם הצומח.
האסוציאציה הראשונה שעלתה לי היא של פרח שבמשב רוח קל מתעופף לכל עבר, מפיץ ומרבה את עצמו בעולם. ולכן
בחרתי בפרח הסביון.
״ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה״
(בראשית כח, יד)
