העבודה שלי עוסקת במפגש שלי עם אנשים והדרך שהם משפיעים על האישיות שלי ומעצבים אותה. הנושא עלה לי בעקבות מאורעות התקופה האחרונה. אנחנו בשנה של בירורים- עם עצמי, עם הצבא, עם שנה הבאה.
בנוסף -הקורונה שמקשה עלינו ויוצרת נתק גדול מאוד. כשיצאנו מהסגר ובהדרגה יצא לנו להפגש שוב עם חברים במושב, בבית ספר, משפחה יצא לי לנהל לא מעט שיחות השלמת פערים, במיוחד עם אנשים שלא הייתי מדברת איתם הרבה או בכלל. שיחה שחזרה על עצמה כמעט עם כל אדם הייתה- מה את מחפשת לשנה הבאה?
ולמרות שמצאתי את עצמי משננת את אותם משפטים כמה פעמים ביום עם כל אדם היא תפסה כיוון שונה.
מתוך החוויות האלה, עלה הרעיון לפרוייקט: אני משהו מסויים, יש לי פוטנציאל לפתח את עצמי להמון כיוונים, ואנשים שונים משפיעים על האישיות שלי ומעצבים אותה, אבל לא מרכיבים אותה או אותי. אלה יכולים להיות החברים הקרובים, המשפחה, הילדה שיושבת לידי בכיתה או אנשים זרים שאני נפגשת איתם חד פעמי בחוץ.
החלטתי ליצור דיוקנאות של דמויות מהחיים שלי בפוזיציות טבעיות ומגוונות. השארתי אותם פתוחים ולא גמורים כי אין לי אפשרות להגדיר אותם או את מה שהם מעוררים אצלי. מטרת היצירה היא לגרום לצופה לראות את הדמויות הם ימצאו בהם משהו שמזכיר להם אנשים מהחיים שלהם, והמייצג הכולל יהפוך לדבר שישקף אותם, החוויה שלהם ולא החוויה שלי.
על הדמויות יש פס ברזל שמייצג אותי או את דמות הצופה, האדם שכל דמות מוציאה ממנו משהו שלו שהוא קצת אחר, אבל זה עדיין הוא.
תפריט
