אנחנו אדישים. ואדישות זה רע. ואפילו מסוכן. מנסים לרצוח אותנו, וזה לא מזיז לנו. זורקים עלינו אבנים, בקבוקי תבערה, צמיגים בוערים באמצע הכביש, וכלום. שקט.
שקט בחדשות, שקט ביישובים, שקט בנו, בלב שלנו, שכבר לא כל כך מפחד.
אי אפשר ככה.
בפרויקט שלי אני באה לעורר אותנו. אני באה להראות שכל זריקת אבנים “קטנה” היא פיגוע.
בניתי גל-עד אבנים, כמו האלו שאנו רואים בדרכים, איפה שהיו פיגועים. על האבנים ציירתי דיוקנאות של חמישה אנשים שנרצחו בדרכים, בדרך הביתה.
בחרתי לצייר על אבנים כי האבן מסמלת את הפגיעה- בשנייה קוטעת חיים, ומצד שני האבן מסמלת מצבה, זיכרון- האבן היא חזקה ומשמרת דברים לאורך אלפי שנים, בשונה מנייר אוחומרים אחרים שמתבלים ומתכלים עם הזמן.
