בחרתי ככותרת ליצירה שלי בשירו הידוע של אביתר בנאי “כלום לא עצוב”, כדי לבטא מחאה על אדישות חברתית.
בחרתי בתצלום של קבצן מבוגר הנראה יושב בפינת רחוב ומנגן בכינורו.
הייתי רוצה שלא נקבל תופעות כאלו בשוויון נפש, שלא נמשיך כרגיל את חיינו כשאנו נתקלים במראה כזה.
את התצלום שבחרתי הדפסתי בפורמט ענק וכיסיתי אותו באלפי סוכריות ג’לי צבעוניות ומתוקות היוצרות ניגוד משווע בין נושא היצירה לחומר שממנו היא עשויה.
הניגוד הזה, כך אני מקווה, יגרום לצופה לאי נוחות ולחשיבה נוספת.
