שם הסרט: בגובה העיניים (תיעודי), תשפ”ג

אולפנת חמ”ד מעלה לבונה 

בימוי, צילום, הפקה ועריכה :אלישבע רוזן, הילה אברהמי, נהרה גנירם, רות נעמן 

קהל יעד:

נוער ומבוגרים

נושאים:

אחרות ושונות

חברות

ניתוח תוכן

אחרות ושונות:  תסמונת מורקיו, ממנה סובל טוב-רואי היא תסמונת נדירה שבה חסר חומר מסוים בגוף שאחראי על פירוק של חומרים שונים בגוף. בעקבות זה החומר שאינו מתפרק מצטבר וגורם לליקויים גופנים, ביניהם גובה הילד. טוב-רואי נולד עם תסמונת זו והוא מודע היטב לתסמינים ולמצבו ומודע היטב להיותו ‘אחר’. אך נראה כי הוא לא מוכן להיחשב “מסכן” והוא אף מנסח כללים מעשיים כיצד להתמודד עם אותה ‘אחרות’. הכללים מסייעים לו בפעולות פשוטות הדורשות התנהלות אחרת ובהתמודדות שלו עם עצמו ועם הסביבה. הוא מטופל בעזרת תרופות ותרפיסטים, ומשתתף בתוכניות מטעם עמותת “שמחה לילד”, המאפשרת לו לבלות עם חונך שמסייע לו. 

חברות: חבריו ובני משפחתו הסובבים את טוב-רואי, מתייחסים אליו כאל אחד משלהם. חבריו משחקים אתו כמו היה באותו הגובה, הוא לומד גמרא כחבריו, ובבית אחיו מסייעים לו במה שצריך ומשחקים אתו. טוב-רואי מנסח כללים שמסייעים לחברות להצליח. בין שאר הכללים הוא דורש מעצמו “לא להרגיש מסכן ולא להתלונן, כי זה מרחיק חברים’. המודעות למצבו של טוב-רואי והבחירה בחברות ובמבט אופטימי אל מה שיש, הם שמאפשרים לחברים ולטוב-רואי לבלות יחד, מבלי להתייחס לתסמונת כאל הפרעה.  

שפה קולנועית: הבחירה המשמעותית ביותר בצילום הסרט היא לצלם מגובה העיניים של טוב-רואי. בדרך זו המצלמה מאפשרת לצופה לחוות את העולם מנקודת מבטו של גיבור הסרט ולא ממבט מעל שמנמיך אותו יותר. בחירה זו מתאימה לתפיסת עולמם של טוב-רואי, של משפחתו ושל חבריו, לראות אותו בגובה העיניים. 

שאלות מנחות:

1. מהי הסצנה שריגשה אותך במיוחד? מדוע?
2. טוב-רואי מנסח כללים לעצמו ולסביבה כדי להתמודד טוב יותר עם המציאות. אילו כללים היית מנסח לעצמך כדי להתגבר על מגבלה אצלך?
3. טוב-רואי משתתף בפעילויות של עמותת “שמחה לילד”. האם ישנה התנדבות שאת / לוקח/ ת בה חלק? במידה ולא, מדוע?
4. מה ניתן ללמוד מהוריו של טוב-רואי על פי הכתבה המצורפת? https://www.hidabroot.org/article/239795