שלא עשני אישה

בעולם שלנו, אפשר להיפגע בסמטה חשוכה, בשירותים ציבוריים, באוטובוס ואפילו בחדר שבו גדלת. גם סטנדרט היופי המעוות שאני אמורה להתאים את עצמי אליו, פוגע בי כשאני עומדת מול המראה.

רציתי להעביר את חוסר האונים שלי כנערה פמיניסטית שמסתובבת בעולם בתחושה של מלחמה מול קיר, את התסכול כשמזלזלים בעמדותיי.

בעבודתי אני רוצה לעורר את הכאב, להסיר את הטאבו מעל האפליה המגדרית על כל היבטיה, ולעקר אותה מהחברה שלנו.

דילוג לתוכן