אמצע הלילה. היינו בבית ושוב אזעקה הפעם ה’בום’ היה גדול וחזק. כנראה נפילה קרובה חשבנו, התחלנו לבדוק בחדשות איפה הייתה הנפילה ולדבר בינינו כל הגדולים, שכבר בקושימרגישים משהו. הסתכלתי הצידה וראיתי את אחותי הקטנה מכווצת בצד מסתכלת עלי בעיניים מפוחדות. היא רצה אליי חיבקה לי את הרגליים ובכתה. התכופפתי אליה ובכיתי אתהביחד. חשבתי לעצמי מה עוברים הילדים עכשיו במצב הזה של המלחמה במצב הזה שהם צריכים להפוך להיות מבוגרים, מישהו חושב על איזה בדידות ופחד הם עוברים בכל רגע מחדש?
יצרתי את הפרויקט שלי בעקבות מבצע שומר החומות. תקופה קצרה אבל עם רושם חזק מספיק כדי להשאיר שריטות בנפש של הילד, במקום שנשיר לו שיר ערש לפני השינה הוא שוכבבממד ושומע את הטילים שרים לו שיר הרס.
התמונות צולמו בדרום הארץ באזור הבית שלי.
