אולפנת חמ“ד צביה אשקלון
בימוי, צילום, הפקה ועריכה :הודיה פנירי, שרה בלטה, עדית מנצור, יונת צמח
קהל יעד:
נוער ומבוגרים
נושאים:
חתונה וזוגיות
גירושין
ניתוח תוכן
חתונה וזוגיות: אגדות ילדים רבות (שלגיה, סינדרלה וכו‘) מסתיימות במלים “והם חיו באושר ועושר עד היום הזה“, כך גם סרטי קולנוע רבים. זו משאת נפש משחר ההיסטוריה להתחבר לאדם קרוב, כמו הפסוק “עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד“. (בראשית ב כד). כך גיבורת הסרט מתייחסת לאותו שיא בחיים ומציבה מולו סימן שאלה גדול – לא רק להגיע אל המאורע הזה אלא על היכולת לשרוד אחריו. רוב סיפורי האגדות והסרטים ההוליוודיים לא מתעמקים בשאלה מה מתרחש למחרת החתונה או בשנות הזוגיות, אלא מתמקדים ברגע השיא. כך גם כל המערכת האופנתית העוטפת את היום הזה – אולם מעוצב, מגנטים, צילומים, השקעה בשמלה מפוארת, אלבומים, הזמנות מושקעות, קונספט ועוד. אך הודיה שואלת לא רק על עצם החתונה אלא על הזוגיות עצמה. היא רוצה להתחתן אך לא בטוחה בזוגיות בגלל הסיפור המשפחתי שלה והיא לא הולכת שולל אחרי ההתרגשות של המאורע עצמו. לצורך הבירור היא בוחנת את הנושא מכמה זוויות: מדברת אמה שהתגרשה, עם חברה, בת להורים גרושים, מדברת עם בנות משפחתה, עם סבה וסבתה, עם היועצת בבית הספר ועם יובל שלא מאמין בטקס עצמו אלא בחברות שבין בני הזוג. כל אחת מהדמויות מציבה זווית אחרת לנושא – אמה מתארת את המחיר, סבה וסבתה את האהבה, חברתה את המורכבות ויובל את הבחירה בלא להיות כמו כולם. מסקנתה של הודיה בסוף הסרט, היא לא כלפי עצם החתונה אלא היא מבינה כי זוגיות אינה טקס החתונה אלא החיים המשותפים ואליהם צריך להתייחס.
גירושין: המסקנה של גיבורת הסרט היא שככל שעוברות השנים יש יותר ויותר מקרי גירושין וצריך להתייחס לכך, גם בהשפעה על הילדים ובכלל בנושא החתונה והזוגיות. בסיפור המשפחתי שלה, החוויה עם האב לא היתה טובה ואף מאמללת את כולן ובעיקר את אמה. דבר זה ניכר בעדינות בסצנה בה בנות המשפחה יושבות לאכול ובגזירת תמונות האב מהאלבום. הסרט אינו עוסק במשמעות הצמיחה בבית של הורים גרושים אלא עד כמה הדבר משפיע על תפיסת הזוגיות של הגיבורה ועל רצונה בחתונה.
שפה קולנועית: הסרט נפתח בשוטים רומנטיים של חתונה. שוטים אלו מייצגים את אחד השיאים בחיים ומייצגים משאלת לב לחיים שלמים ומלאי אהבה ומיד אחר כך מופיעה שיחת הבנות להורים גרושים, זו נחיתה אל קרקע המציאות. סצנת סיום הסרט היא הפוכה לפתיחה – הודיה לוקחת את אמה למקום שבו,לכאורה, התרחשה האגדה אך המקום מעורר באם חוויות לא טובות. הפער בין פתיחת הסרט לסיומו מתאר את הפער שבין הפנטזיה למציאות, וזה מוביל את הגיבורה למסקנה המתייחסת לבחירה של האם בחיים טובים יותר לה ולבנותיה ולא לאירוע החתונה.
שאלות מנחות:
- מהן הדרכים, לדעתך, שיש להתכונן לחיי זוגיות שיש בהם מורכבות וקשיים בנוסף לאהבה? האם אתה מתייעץ עם מבוגרים בהקשרים הללו?
- בעידן הויזואלי בו אנחנו חיים, יש חשיבות רבה ל‘נראות‘ ואנשים מעלים לרשתות החברתיות תמונות יפות מחופשות משפחתיות, מאירועי חתונה, בר/בת מצוה וכולי. מהם הכלים שיש לרכוש, לדעתך, מול תצוגת העולם המושלמת הזו?
- מה משמעות שם הסרט לדעתך? מדוע?
- הסרט לא מתייחס לשאלת החתונה והטקס מבחינה דתית/הלכתית, ואף מרואיין גבר שחי עם אישה ללא חתונה. מדוע לדעתך נושא זה נעדר מהסרט?
