אולפנת אורות עציון, ראש צורים
בימוי, צילום ועריכה :רננה רימון, הילה פינק, נגה כהן, דניאלה סילברמן
קהל יעד:
נוער ומבוגרים
נושאים:
היחס לשונה והאחר
אחריות מול מימוש אישי
משפחה
ניתוח תוכן
בעלי צרכים מיוחדים: יובל, אחיה האוטיסט של תמר מיוצג בסרט כבעל צרכים מיוחדים שבאים לידי ביטוי בחזרה מונוטונית על משפטים וחוסר יכולת לשאת רעש. מאחר ותמר אחותו, היא רגילה אליו ולא נוהגת עימו בכפפות של ובראש מעיניה כעת היא המטרה להתאמן בנגינה לקראת ההופעה המתוכננת. אבל כאשר היא מגלה שאין ברירה, היא עוברת תהליך רואה אות אחיה ואת צרכיו ומניחה את רצונותיה בצד. לחברים, לעומת זאת, אין סבלנות. ייתכן כי הם מכירים את יובל אבל הם עסוקים רק בעצמם ולא מבינים את הצרכים שלו. האם נעדרת מהסרט, אך משום שתמר היא אחותו של יובל, סביר להניח שהאם מרגישה מספיק בטוחה כדי ‘להפיל’ עליה את השמירה עליו. הסרט מציב גם את נקודת המבט של האחים לילדים חריגים, ואת התמודדותם בין הבית לחוץ. פעמים רבות, האחים משלמים מחיר ונדרשת מהם בגרות והכלה של הילד המיוחד.
אחריות מול מימוש אישי: לתמר ישנה שאיפה להתפתח מוסיקלית והסרט מעמיד רגע בו רצונותיה האישיים נדחקים מפני אחיה שדורש התייחסות. אמנם הסרט מציב את שאלת בעלי המגבלות במשפחה, אולם הוא גם מיטיב לתאר את המתבגרת שרוצה בעצמה את החופש להתפתח אישית ואינה רואה או מבינה את מחויבותה למשפחה. בסופו של דבר המחויבות והאהבה לאחיה וראיית הצרכים שלו, גוברים על הרצון האישי וזו נקודת זמן בה היא מתבגרת ורואה יותר מאשר את עולמה האישי.
שפה קולנועית:
צילום- הסרט מצולם וערוך בלא מעט שוטים קצרים המתארים את ‘חלקי’ המציאות. ההכנה לחזרות מתוארת בפרטים כגון החימום במיקרו, העמדת הגיטרה ועוד. הנגינה עצמה מחולקת לשוטים קצרים. מעבר לכך שזהו סגנון הסרט, יש בו כדי להצביע על מציאות של פירוק והרכבה. עריכת שוטים וחיבורם היא היכולת ליצור שלם מחלקים, כך גם תמר שמנסה לבנות ולממש חלום שלה, אולם מציאות חייה מופרעת כל הזמן על-ידי רגעים קטנים. כשהיא רואה את המכלול, היא מסוגלת לבחור.
רעש – שם הסרט מעיד על מספר אלמנטים:
- הרעש אותו חש יובל בתוכו. חוסר היכולת לשמוע מוסיקה מחרישת אזניים היא אחד ממאפייני האוטיזם – הרגישות החושית. ולכן הוא סוגר את אזניו, אולם הפרעות אלו מעידות גם על הבלבול שהוא חש כשחייו משתנים ואינו מוצא את הסדר שבתוכם.
- הרעש עבור תמר – היא אמנם אוהבת רעש, מארגנת חזרות בליווי מוסיקה רועמת, מנגנת בלהקה. אולם שם הסרט מסמל גם את הרעש אותו היא חשה בתוכה, ומחפשת נקודה של שלוה. אותה היא תמצא כשהיא לבד עם יובל בתוך האורות המרצדים ועם אגדות הדינוזאורים.
שאלות מנחות:
- כיצד היית/ה נוהג/ת כאח/ת במקרה הזה? מהו האיזון לדעתך שבין המימוש האישי לבין המחויבות המשפחתית?
- פעמים רבות, אנשים וילדים בעלי צרכים מיוחדים, משקפים עבורנו איזו מראה. מה משקף יובל לאחותו בסרט הזה?
- תמר נקרעת בין הדרישה החברתית לאחריות המשפחתית. האם מוכרים לך לחצים חברתיים בגיל הזה במישורים אחרים בחיים? תאר כיצד פעלת?
