מקיף דתי “גרוס“, קריית גת.
בימוי, צילום, הפקה ועריכה: תמיר טרבלסי, חי–רז רביזדה, תום אביבי.
קהל יעד: נוער ומבוגרים
נושאים:
לקויות למידה
סביבה תומכת
ניתוח תוכן
לקויות למידה: אם אתם מצליחים לקרוא את המשפטים הללו בקלות, זה משום שייתכן ולמדתם לקרוא יחסית בקלות או שהקריאה טבעית עבורכם. אך לא כן תמיר, גיבור הסרט. תמיר הוא תלמיד תיכון מרשים מקרית גת שנוסע פעם בשבוע לאזור המרכז ללמוד לקרוא ולכתוב. מסתבר שמאז ומעולם התקשה בקריאה וכתיבה וכך צלח בקושי את בית הספר ואף את רוב שנות התיכון ואיש לא הבין זאת. הוא נתפס כתלמיד בעייתי, משום שלא היה מסוגל לשבת וללמוד כמו שאר חבריו לכיתה. בנקודת הזמן בה הסרט מצולם הוא בוחר לטפל בכך ולהשקיע כסף וזמן וללמוד אצל מומחה לליקויי למידה. הסרט לא מתאר מדוע הוא מתקשה אלא מניח לפתחנו את העובדה שאיש לא הבין זאת ואת רצונו העז ללמוד, על אף הקושי.
קריאה וכתיבה הם הבסיס לתקשורת ולהתפתחות ומוריו בבית הספר לא העלו על דעתם שיכולה להיות אפשרות כזו והניחו לו “להתגלגל” משנה לשנה. הסרט מסייע לראות את נקודת המבט שלו, שאינו תלמיד מופרע, אלא תלמיד שקשה לו.
המונח ‘לקויות למידה’ מתייחס לטווח רחב של הפרעות הפוגעות ביכולות קוגניטיביות בתחומים רבים, העומדים בבסיסם של כישורי למידה. החלוקה המקובלת של לקויות למידה כוללת: לקות למידה עם קשיים עיקריים בקריאה, לקות למידה עם קשיים עיקריים בכתיבה ולקות למידה עם קשיים עיקריים בחשבון. אצל תמיר הדגש הוא בקריאה ולמידה, אולם השפעת הלקות כל כך גדולה שהיא ממדרת אותו מהיכולת ללמוד או לשבת בכיתה ולהרגיש שייך. נראה כי הטיפול אצל המומחה מיכאל זרחין מאפשר לו להתחיל להיות חלק מהסביבה ולהתקדם בקריאה וכתיבה, ונקודת הזמן בה הסרט מופק מייצרת אופטימיות. בסרט הוא מוקף באנשים הרוצים לעזור ואף מכים על חטא משום שלא הבינו את מצבו.
פריפריה: הסרט מחביא בתוכו את השאלה האם בפריפריה קשה יותר לזהות לקויות למידה וכיצד איש לא הבין את מצבו של תמיר לאורך השנים. הוא נאלץ לנסוע לאזור המרכז ולשלם כסף רב משום שהידע נמצא במרכז. רצונו להצליח דוחף אותו להתגבר על הקשיים ולהשקיע מאמץ וכסף בנסיעות ובלימוד. אולם הסרט מפנה שאלה כלפינו, אנשי החינוך, לגבי היכולת להבחין בקשיים. הסרט לא מפנה אצבע מאשימה, ואף המורה לספרות לוקחת על עצמה את האחריות לכך שהיא לא שמה לב, כי נקודת המוצא הבסיסית היא שתלמידים בגיל הזה כבר מסוגלים לקרוא ולכתוב וקשה להעלות על הדעת שכך הוא הגיע לתיכון.
שפה קולנועית: זהו סרט אישי שדרכו מספר תמיר את סיפורו ונחשף למצלמה ולא מהסס להראות את הקושי שלו. הוא בוחר להיות מלווה על ידי אנשים תומכים: המורה לתקשורת, מנהל החטיבה, ומומחה הקריאה והכתיבה. בכך הסרט מתאר את ההכרח והצורך בסביבת מבוגרים תומכת ומבינה.
בסרט יש סצנות של נסיעה ושוטים בתחנת האוטובוסים כדי להדגיש את ההשתדלות שתמיר עושה כדי להצליח כמו כן הוא מצטלם כשהוא עושה את הפעולה הפשוטה של קריאת תפריט, שהיא פשוטה לרובנו אך קשה לו. זו סצנה הממחישה יותר מכל את הפער שבינו ובין העולם ואת הקריאה והכתיבה כאלמנט הבסיסי של תקשורת בין בני האדם בעולם.
שאלות מנחות:
1. מדוע לדעתך נקרא כך הסרט?
2. האם את/ה חווה קשיי למידה? באיזה תחום? מי נמצא בסביבה כדי לסייע?
3. בכתבה מוזכרים מבוגרים המסייעים לתמיר. היכן אתה רואה את כוחם של החברים לסייע? כיצד?
4. בתולדות האנושות לא תמיד קראו וכתבו על פי מערכת הסימנים המוכרת לנו היום, אך תמיד נזקקו למערכת סימנים כדי ליצור קשר בין בני האדם. לאורך השנים נתגלו ציורים על קירות מערות עתיקות מאד, של בעלי חיים. ציורים אלו שימשו כנראה לתקשורת. כיום, בעידן הטלפונים החכמים, גם אנו מצטמצמים לכתיבה וקריאה של סמלים – ‘אייקונים‘ (אמוג‘י) כדי להביע רעיון.
האם לדעתך הם משלימים את השפה או שהשתלטו עליה?
