העבודה היא מיצב, של סצנת זום משפחתי בתקופת הקורונה.
הזמן הוא רגע לפני כניסת החג, זום מנקודת המבט של סבא וסבתא שלי, אנשים מסורתיים מאוד, המקיימים לראשונה את הליל הסדר לבדם
העבודה מדגישה את הדאגה המשפחתית והחיבור החזק שנוצר למרות (ואולי בעקבות) המרחק הפיזי.
לכן ביצירה השתמשתי בטכניקות ניגודיות: פחם וטכנולוגיה- בפחם עובדים עם הידיים, המגע הוא חלק משמעותי ביצירה, תחושה של חום. ובעט הטכנולוגי ישנה תחושה של קרירות, ריחוק.
בחרתי בשתי טכניקות אלה כדי לבטא את הניגוד בין המרחק הפיזי לקירוב הנפשי שנוצר בעקבות הקורונה
הקורונה גרמה לכל משפחה להסתגר בביתה, אצל המשפחה האישית שלי הרגשתי שהריחוק חיזק את הקשר.
אז אולי לקורונה הייתה גם תועלת?
תפריט
