אולפנת חמ”ד אורות עציון, ראש צורים.
בימוי, צילום, הפקה ועריכה :מירי רוטנברג, אריאלה רוזן, רוויה גרומבק
קהל יעד:
נוער ומבוגרים
נושאים:
התבגרות – יחסים במשפחה
שונות- חירשות
ניתוח תוכן
התבגרות – יחסים במשפחה: אורי עומד לפני בר המצווה שלו, שזהו אירוע שדורש משאבים כלכליים וגם דרשה. הסרט מתמקד בשני המישורים הללו משום שהוריו של אורי הם לקויי שמיעה והוא המתורגמן והדובר שלהם. מתוך כך הוא מבין כי מצבם הכלכלי אינו קל וזה עשוי לפגוע בבר המצווה. כילד ‘הורי’ הוא לוקח אחריות בדרך כלל, אולם הסרט מציג את הרצון שלו שההורים יתמודדו ואינו רוצה לדעת מה שבאחריותם של המבוגרים. כשהוא מבין את מצבם הכלכלי הוא נאלץ לוותר על נגן הדי ג’יי בבר המצווה וזה מצער אותו וגורם לו להשמיט כמעט את הוריו בדרשה. אורי נקרע בין הרצון להיות ילד לבין האחריות שלו כלפי הוריו שזקוקים לעזרתו כל הזמן: בטלפונים, מול רשויות, מול בעלי עסקים ועוד. סצנת הפתיחה עוסקת באחד מסמלי ההתבגרות – הנחת תפלין. אורי לומד מהרב כיצד לקשור (ולא מאביו, שאינו דתי) ולוקח אחריות על הקשר שבין הרב לבין אביו. במהלך הסרט כשאביו יבחין במצוקתו, ייקח האב את המושכות לידיו וישמח את בנו כמו שרצה. אורי המתבגר שלעתים עליו לנהוג כמבוגר, חוזר בבר המצווה להיות ילד וכשהוא “נתקע” בדרשה, אביו ושפת הסימנים הם אלו שמסייעים לו.
המקום הזה של גילוי ההורה וחוזקותיו למרות מגבלותיו הוא גם חלק מתהליך ההתבגרות של אורי.
חירשות: הסרט חושף את הצופה למגבלה זו בכך שמתאר את האחריות של מי שחי במחיצת אנשים הזקוקים לעזרה בהקשר הזה. השמיעה והדיבור הם כלים חשובים ביצירת קשר בין בני האדם ובמיוחד בעידן הטכנולוגי בו אנחנו חיים. אורי גדל בבית ששני הוריו לקויי שמיעה ודיבור והוא המתורגמן שלהם. תפקיד זה הופך אותו בעל כורחו למבוגר. הסרט מציב גם מראה כלפי החברה חסרת הסבלנות דרך הממתינים בתור בבנק ובכך שהסרט מסופר דרך עיניהם של אורי ואביו, הצופה מתוודע גם למגבלה זו ומפתח סובלנות.
שפה קולנועית: בסרט ישנם מספר סמלים המחזקים את הסובלנות ופתיחת הלב כלפי בעלי מוגבלות:
הדרשה – גיבור הדרשה הוא משה רבנו שהיה מגמגם בדיבורו. לקות זו לא מנעה ממנו להפוך למנהיג החשוב ביותר בתולדותינו. אולם אורי בוחר לדבר בדרשה על חששו של משה ועל הלחץ החברתי שאפילו משה רבנו היה שרוי בתוכו.
פס הקול – השירים המלווים את הסרט הם :
“שמעתי שעושים פה מסיבה, אף אחד לא עושה את זה יותר טוב ממני” – מצד אחד יש את שמחת בר המצווה ומצד שני, נדמה כי הכל מונח על כתפיו של אורי.
“עם אחד שיר אחד – בוא אחי ותן לי יד” – שמסמל אחווה וחברות שמסייעים לראות את כל בני האדם כשווים.
שאלות מנחות:
- בשעה שילדים בני 12 עדיין נתמכים בהוריהם- אורי נאלץ להיות ילד הורי ותומך- במה זה בה לידי ביטוי?
- דוקא בשלב שילדים מתבגרים אחרים מגלים שהוריהם הם לא הגיבורים כפי שדמיינו בילדותם והם יכולים להיות חלשים ופגומים- זה השלב שאורי לומד שהוא גם יכול להיעזר בהוריו. מהי הנקודה בה מתרחש הגילוי?
האם לדעתך זה ישפיע בעתיד על מערכת היחסים של אורי עם הוריו?
- חרשות ולקות דיבור הם מגבלות קשות בעולם שהופך להיות יותר ויותר מתווך על ידי טכנולוגיה.
ערוך רשימה של קשיים שבהם יכול להיתקל אדם שהוא חרש אילם בעולם המודרני ואינן מצויות בסרט!
