תיכון הימלפרב, ירושלים
בימוי, צילום, הפקה ועריכה :בארי וידר, יונתן כהן, אריאל הטב, רועי כוחאי.
קהל יעד:
נוער ומבוגרים
נושאים:
זהות דתית
תפילה
ניתוח תוכן
זהות דתית: זהו סיפורם של יוד’לה ואביו שמתכוננים לכניסת יום הכיפורים. שניהם לבושים לקראת היום הקדוש, אולם בעוד האב מתאמן על תפילת כל נדרי כי הוא שליח הציבור, הבן מנגן בחוץ בגיטרה, מנגינת כיסופים. יוד’לה לא רוצה ללכת לתפילה, הוא לא מוצא את עצמו בתוך ההלכות שמגדירות כיצד ייראה יום חשבון הנפש עבורו. אולם אביו מתעקש והוא לא מתחבר למה שמתרחש בבית הכנסת וכמעט ושותה לפני נעילה. בשיאו של הסרט הוא בוחר להתחבר לפנימיות שבתוכו דרך נגינה בגיטרה למורת רוחו של אביו.
הסרט עוסק בבירור זהות דתית. עבור האב קיום המצוות ושמירה על המסורת הם שמאפיינים או מגדירים אותו כדתי ואילו יוד’לה לא מתחבר לצורה הזו של חיבור. מבחינת האב אם הנער יתאמץ ויקח אחריות הוא יצליח. עבור האב יש מסגרת והיא מחייבת וגורמת לכולם להרגיש חלק (אפילו החילוניים, הוא משכנע את בנו. “תהיה כמו כולם”). הזהות הדתית המוצגת בסרט אינה רק צום ותפילה, אלא תחושת השייכות לקהילה ולכלל.
יודלה מנסה להתרכז, אך המסגרת והתפילה לא גורמים לו להרגיש או להתחבר והוא בוחר לעזוב. רק כשהוא מנגן בגיטרה, הוא נרגע ומצליח להרגיש את חווית היום.
תפילה: הסרט מתרחש סביב יום הכיפורים המאופיין בעיקר דרך התפילה. למתפללי בית הכנסת יש תפילות שונות אך אביו הוא שמוליך את התפילה ומצפה ממנו לעשות כמוהו. אך יוד’לה משחק, משתעמם, יוצא לשירותים ולברזיה. זהו בית הכנסת המאפיין אותו – אלמנטים שאינם תפילה, בעוד אביו מאופיין רק בהקשר של קיטל ותפילה.
התפילות המייצגות בסרט את יום הכיפורים הן “כל נדרי” הרומזת ליכולת ההכלה גם אל העבריינים, ו”נעילה” שמדגישה את כוחו של הרגע. עבור הנער, זהו רגע ההחלטה לחוש אולי את היום הקדוש אך באופן אחר.
שפה קולנועית:
מוסיקה – הסרט מתחיל ומסתיים במנגינות. בתחילתו מנגינת “כל נדרי” משתלבת בנגינתו של הבן ובסוף נגינת הבן בגיטרה מעוררת את ליבותיהם של השניים, של הבן, אך גם של האב. מילות השיר הן תפילת בקשה והשתחוויה מתוך יראת רוממות ולא מתוך פחד.
מונולוגים – הסרט עוסק בחיפוש אחר ביטוי העולם הפנימי. ענין זה מתחזק גם דרך עבודת המונולוגים הפנימיים של הגיבורים. התפילה היא התבוננות ושיח את הקב”ה וגם החיפוש אחר החיבור מובע באמצעות הקולות הפנימיים של שניהם. כל בני האדם עסוקים בחיפוש דרך ומשמעות, גם האב וגם הבן, וניתן לראות זאת בעצם העובדה ששניהם מנהלים את השיחות האלו שחציין תפילה ובקשה.
פנים-חוץ: שני סוגי התפילות מאופיינים בשני לוקיישנים שונים. החוץ אליו שייך הנער ופנים בית הכנסת והבית אליהם שייך האב. הבן מחפש כיוון חדש לחוויית האמונה וכלים חדשים בעוד האב ממשיך את המסורת המוכרת והקבועה בתוך המסגרות, אך גם הוא מצליח להכיר בכוחה של התפילה כשהיא בכלים אחרים ובמסגרת אחרת.
שאלות מנחות:
- מה דעתך על שם הסרט? מה הוא בא לייצג?
- כיצד מתמודד האב עם האמירה של בנו שהוא לא מצליח להתחבר? מה דעתך על תשובותיו?
- האם בחירתו של יודל’ה משאירה אותו בעולם המצוות? מה דעתך?
- השווה בין התפילה בבית הכנסת לזו של יוד’לה. האם חווית תפילות מסוגים שונים? איזו פתחה את ליבך במיוחד?
- תפילה מתוך הכרח? מתוך רגש? או שיש דרך שלישית? – עיין במאמר המצורף ובחן על פיו את מעשהו של יוד’לה:
https://www.etzion.org.il/he/halakha/studies-halakha/philosophy-halakha/prayer
- מקורות ואגדות רבים התייחסו לשחיקה בתפילה ולחיפוש אחר דרכים נוספות להרגיש ולחוות חיבור אמוני ורוחני. “החליל” הוא אחד הסיפורים החסידים הידועים. השווה בינו לבין הסרט. https://did.li/tKOw5
מקורות נוספים להעשרה:
https://www.makorrishon.co.il/judaism/393953/
https://daat.ac.il/daat/tfila/avoda/a-shaar7.htm
