שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סוף
וחרובים וזית וגלבוע –
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.
זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב…
(דורית צמרת)
איך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב
הכאב עצום
אבל תמיד יש חוט של תקווה
של חיים
של צמיחה
שממשיך את מה שהיה כאן לפני
ומה שיהיה כאן תמיד
החיטה תצמח שוב
ואיתה החיים
