אולפנת בני עקיבא נתיבות.
בימוי, צילום, הפקה ועריכה: יפעת אדרי, שני דמרי, שיראל עטר.
קהל יעד: נוער ומבוגרים
נושאים:
אחרות ושונות
חברות
ניתוח תוכן
אחרות ושונות: יהודית, גיבורת הסרט היא כיבדת ראייה ועליה להתמודד בכל אתגרי החיים. הסרט מתמקד בהקשר החברתי והלימודי כאשר היא לומדת באולפנה כמו שאר חברותיה ושותפה בכל הפעילויות. אולם בראיונות היא חושפת את הקושי של להיות “לא רואה” ואת הדרך שעשתה כדי להשלים עם ההתמודדות הזו בחייה.
חלק מרגשותיה היא פורשת באמצעות האמנות: כתיבה ושירה, ודרכן היא חושפת את הקשיים וגם את הביקורת כלפי הסביבה שלא משתפת אותה וגורמת לה לתחושת בדידות. הסרט נע בין שני המישורים: האחד, היותה מוקפת והשני, תחושת הבדידות. סיום הסרט מחזק את העוגן של חברותיה בחייה, וייתכן כי זו נקודת המבט של היוצרות, שהן לא חוות מוגבלות כזו.
חברות: יהודית מוקפת בחברות שונות, חלקן רואות ואחת כבדת ראיה כמוה. כל המפגשים המתוארים בסרט הם חיוניים ושמחים, וניכר כי היא מוקפת באהבה ובשותפות. אולם החברות עם ערבה, שונה מהקשר עם החברות הרואות משום שעם ערבה היא חווה תחושת שותפות מול ההתמודדות היומיומית הקשורה בעיוורון.
שפה קולנועית: הסרט נפתח במסך שחור ונשמע קולה של יהודית המקריאה מתוך סיפור שכתבה. זהו ניסיון להעמיד את הצופה במקומה של הגיבורה ולגרום לו להאזין ללא ראיה והתבוננות. שני אלמנטים אלו, של שמיעה וראיה, מופיעים בסרט באופנים שונים: פס הקול המלווה את הסרט עוסק בשאלות של ראיה, וגיבורת הסרט מביאה לידי ביטוי את הלכי נפשה באמצעות שירה וסיפור, וקולה הוא שמשמיע את מה שהיא חווה.
כסרט תיעודי, הוא מורכב משלל סיטואציות יומיומיות, אך נראה כי נעשתה בחירה לצלם סיטואציות בהן רוב הזמן הגיבורה באינטראקציה עם הסביבה (אימא, אח, חברות) ואלו סצנות מלאות חיים. לאורך הסרט היא נעזרת בחברות ובאנשים שונים כשהיא הולכת ואין שום רגע בו היא זקוקה למקל הליכה. כך יוצרות הסרט בונות את דמותה כדומה לשאר חברותיה והסממנים החיצוניים של כבדות-ראיה, לא בהכרח מודגשים.
שאלות מנחות:
- מה מחביא בתוכו שם הסרט?
- יהודית קוראת סיפור ושיר שהיא כתבה. מה הרגשתך כלפי היצירות הללו? מה היא מנסה להביע באמצעותן?
- נתח/י את השירים העוטפים את הסרט, מדוע הם נבחרו לדעתך? באיזה אופן הם מעשירים את הסרט?
- איזו סצנה מרגשת אותך במיוחד, מדוע?
- לאורך שנות ההיסטוריה הקולנועית נוצרו סרטים רבים העוסקים בגיבור עיוור: אורות הכרך (צ’רלי צ’פלין 1931), צבע גן העדן (מג’יד מג’ידי, 1999), ניחוח אישה (מרטין ברסט, 1992) ועוד. צפה בסצנה מתוך הסרט האיראני “צבע גן עדן” ותאר את הרגישות הנובעת מכך שגיבור הסרט, הוא ילד עיוור:
