אולפנת אורט טבריה
בימוי, צילום, הפקה ועריכה: רבקה שמעוני, רותם בלום.
קהל יעד:
נוער ומבוגרים
נושאים:
חברות מתוך שותפות
אובדן
ניתוח תוכן
חברות מתוך שותפות: גיבורת הסרט מתמודדת עם מחלת הסרטן. התמודדות זו לא רק גורמת לקשיים פיזיים ונפשיים רבים, אלא הופכת אותה באופן מיידי ל’אחרת’. היא נראית שונה מהשאר, ומתייחסים אליה כאל חריגה. זו התמודדות שהיא פנימית וחיצונית, בתוך עצמה ומול החברה. מתוך קשיים אלו צומחת חברות וזוגיות עם מי שדומה לה. לעתים נאמר כי הפכים משלימים, אך הסרט מדגיש כי אנשים שחווים חוויות דומות מתחברים על בסיס הרקע המשותף. זר לא יבין את כל מה שהם עוברים וזו נקודת תמיכה שיוצרת חברות ואהבה. אולם קשר זה מבוסס על חייהם השבירים של הזוג, והוא הולך לעולמו והיא אפילו אינה יודעת על כך. אובדן זה מותיר אותה בבדידות ומשקף לה גם את ההתמודדות שלה כחולת סרטן, שאולי עלולה למות.
אובדן: באומץ גדול מתמודדת הדס עם אובדן של חבר קרוב. הקשר ביניהם התבסס על המפגשים בבתי החולים וסביב המחלה והם לא הספיקו לבנות חיים אמיתיים ובריאים יחדיו, לכן היא לא מודעת לכך שהוא נפטר, גם כי היא עצמה היתה עסוקה בהתמודדות שלה עם אתגר הסרטן. כאשר הדס חווה את האובדן היא למעשה בודדה בהתמודדות זו משום שאינה בת משפחה וזו חברות שהיתה קשורה במחלה. נקודה זו מעלה את השאלה ביחס לקשרים קרובים שנרקמים בין אנשים אך הם עדיין לא ממוסדים. כגון חברות של חיילים שנפלו במלחמות, אינן יושבות שבעה, משום שהן לא חלק מהמשפחה האבלה, אך לעתים הן האדם הקרוב ביותר לנפטר. גם כאן גיבורת הסרט חווה את הקשיים שלו כחולה, אולם כאשר הוא נפטר היא לא חלק ממעגל המתאבלים.
שפה קולנועית: הסרט מעצב שתי נקודות משמעותיות: החיים והמוות. המוות, או המחלה מיוצגים על ידי צילומי פנים במחלקות ובבתי החולים ואילו החיים מיוצגים על ידי הטבע הירוק והמלבלב שהגיבורה הולכת בתוכו, כשהיא נעה בין לבין. המכתב שהיא מקבלת מחברה לשעבר גם מצווה עליה להמשיך ולאחוז בחיים.
הז’אנר בו נוצר הסרט הוא מוקומנטרי, שרובו לא אמיתי ומומצא. הגיבורים שנראים לנו כאנשים אמיתיים המשתתפים בסרט תיעודי שמספר על חייהם הם למעשה שחקנים.
שאלות מנחות:
- הזוג בסרט חווה אהבה, אם כן מדוע הסרט נקרא בשם זה?
- האם חוויתם קשר מיוחד המבוסס על חוויות משותפות? האם הקשר השתנה כאשר החוויות הסתיימו? מה עשיתם כדי למנוע ממנו להיעלם?
- מה היתרונות והחסרונות שאתם מוצאים בשימוש בז’אנר הדוקומנטארי בסרט הזה?
- אחד משירי פס הקול המרכיבים את הסרט הוא שירה של רונית שחר “אהוב יקר”:
“הכל ידוע מראש
אבל נשכח מהלב
שלאהוב אותך
זה לשלם בכאב…
מה רוצות יוצרות הסרט לומר בנוגע לקשר המבוסס על סופיות?
