סיפור מסגרת (תיעודי)

אולפנת חמ”ד, מעלה לבונה

בימוי, צילום, הפקה ועריכה :שחר כהן, רות גולדברג, אלישבע גרבר, רעיה נמיר

קהל יעד:

נוער ומבוגרים

נושאים:

הפרעת קשב

דרך אינדיווידואלית ואישית

ניתוח תוכן:

הפרעת קשב: אחד התסמינים המובהקים של הפרעת קשב הוא ליקוי או הנמכה ביכולת להתרכז בפעילות אחת לאורך זמן. וכך מתארת יעל, גיבורת הסרט את חוויותיה האישיות והמורכבות בבית הספר, כנערה עם הפרעת קשב וריכוז. ניתן היה לצפות שדווקא באולפנא שיש בה אופציות של אמנות, שם היא תמצא את מקומה, אך ליעל קשה בכל מקרה משום שעליה להיות נוכחת גם בשיעורים פרונטאליים בכיתה. מאז תחילת לימודיה באולפנה המורים קיימו איתה שיחות והיא הבטיחה שתעשה מאמץ, אך ללא הצלחה. בדרך כלל הפיתרון הפופולארי עבור תלמידים רבים הוא נטילת ריטלין, אך הכדורים לא סייעו לה ואף החמירו את מצבה. יעל מאפשרת לצופים להבין ולחוות מהי התחושה המאתגרת של תלמידים המנסים להיות חלק מהמערכת ולהצליח בלימודים, אך ללא הועיל. כנערה חכמה וחזקה היא בוחרת שלא לוותר ומתוך כנות עם עצמה ועם סביבתה היא מבקשת למצוא מה שנכון עבורה ומאתגרת את המערכת במציאת פיתרון ייחודי עבורה. חשיבות הסרט הוא בכנותה של הגיבורה ובנכונותה לפתוח את דרכה אל מול המצלמה, כולל הקשיים.

דרך אינדיווידואלית ואישית: המערכת החינוכית בארץ ובעולם מציבה רף של הישגים עבור התלמידים על מנת שיצליחו במבחני הבגרות ואשר מהווים כרטיס כניסה למוסדות להשכלה גבוהה. אולם ישנם תלמידים רבים שלא מצליחים ללמוד בדרך הפרונטאלית המאפיינת את רוב השיעורים במערכות החינוך ובתי הספר. יחד עם אנשי מקצוע מתחומי הטיפול, מוסדות החינוך מנסים למצוא עבורם פיתרונות שונים. אולם הסרט מציג כי נדרשת מחשבה יצירתית וגמישות וראיית התלמידה כאדם שלם כדי למצוא פיתרון שיהיה נכון עבורה וייתן לה הרגשה ראויה. המהלך אותו היא עוברת בסרט לא מוביל אותה לבגרות מלאה, אולם מסייע לה בחיזוק הביטחון האישי והגעה להישגים בתחומי האמנות והנפש. גם חברותיה הקרובות נדרשות להביט על מצבה בנקודת מבט אחרת ממה שהן רגילות, ובמקום לשאול “את לא חושבת שבזבזת את השנים?”, הן רואות את התהליך שהיא עושה עקב בצד אגודל.

שפה קולנועית: הסרט נפתח באיור ההולך ומתהווה של התבוננות במציאות הכיתתית. יעל אמנם מתקשה בהקשבה, אך מפליאה לתאר את חוויותיה באמצעות הציור. ואכן הציורים שמפציעים לאורך הסרט מצביעים על כישרון רגיש ויוצא מן הכלל של התבוננות במציאות ויכולת להביא מציאות זו אל הדף. באותו האופן המתבונן במציאות, גם פועלות יוצרות הסרט כשהן מצלמות את יעל בצילומי תקריב של החוויה שלה בתוך הסיטואציה. כך הרגל חסרת השקט בשיחה עם המורה וכך גם הריטלין. חיבור השוטים בעריכה היוצרת קשר בין הוויס-אובר (קולה הפנימי) של יעל לבין השוטים, מחזק את נקודת המבט של כ’אאוטסיידרית’.

שאלות מנחות

1. 1. מה דעתך על שם הסרט? מדוע היוצרות בחרו בשם זה?
2. מה דעתך על המתח המובנה שבמערכות החינוך בעולם – בין הצורך להגיע להישגים המתאימים למוסדות להשכלה גבוהה ובין אותם תלמידים שלא מצליחים להיענות לדרישות הלימודים?
3. יעל בוחרת ברכיבה וציור. כיצד לדעתך תחומים אלו יכולים לסייע לה להצליח?
4. מה דעתך על השיחה שחברותיה של יעל מנהלות איתה ומהי עמדתך ביחס לשיחה זו.