אני אזכור מבט
מגע שפתיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם לסוד נסתר.
היו שלום אני חייתי ביניכם כמו צמח בר.
בעקבות מפגש שהיה לי עם פגועי נפש בחרתי להעלות בעבודה את שאלת היחס של החברה אליהם.
בחרתי להציג אישה שוכבת על הספה בסלון, האישה שוכבת מכונסת והמבט לא פונה אל הצופה. רציתי להמחיש שמחלת הנפש מתבטאת בדכ בבית וסביב האנשים הקרובים, אבל בחוץ לא מודעים אליה.
בשאר העבודות ציירתי אישה עם מבט כואב ומבולבל,ניסיתי להעביר תחושה של שיגעון ואי שפיות.
