אולפנת צפירה (תשע”א)
בימוי, צילום, הפקה ועריכה: מוריה שטרן, טל שיף, צליל פרי, תמר שמלה
קהל יעד: נוער ומבוגרים
נושאים:
משפחה
אחרות ושונות
ניתוח תוכן
משפחה: משפחתה של אפרת היא לא “רגילה”, אצל אביה התפרצה מחלת מאניה-דפרסיה והיא מחביאה את העניין מחבריה הקרובים. זו התמודדות מורכבת למשפחה ולאפרת שחווה מאז ההתפרצות רגעי שיא ושפל מצד אביה. היא לא יכולה לבטוח בו כאב שנמצא שם ותומך בה, אלא להפך, כאשר הוא מגיע הביתה, עליה לטפל בו. זו מציאות של היעדר-אב מצד אחד, ומאידך הוא נוכח , גם כשהוא לא בבית, בגלל תחושת הבושה שהיא מרגישה. היא לא יכולה לספר על כך לאף אחד מחבריה ונראה כי האם לא מסייעת לה ולא הופכת להיות ההורה התומך. שתיהן בתוך מצוקה שפתרונה לא נראה לעין. בסופו של דבר התהליך אותו עוברת אפרת הוא היכולת לראות אותו במצוקתו ולסייע היכן שהיא יכולה, בקבלה שלו, בקניית תרופות ובעיקר ביכולת לשתף אודותיו. כאשר היא משתפת, המשא קל יותר.
אחרות ושונות: האב סובל ממאניה-דפרסיה (הפרעה דו קוטבית), רגע אחד הוא שמח ורגע אחר כך הוא מתהפך והופך עצבני ועצוב. אין לו שליטה על כך והוא לא בוחר בזה. כאשר הוא מטופל נכון קל לו יותר וקל לסביבתו, אולם כאשר האיזון מופר הוא סובל, וודאי גם משפחתו. כל גיבורי הסרט נמצאים במצוקה בגלל מחלתו, אפרת, האם וודאי שגם הוא.
בחברה הישראלית ובחברה בכלל, עדיין קיימת סטיגמה כלפי הסובלים ממחלות נפש. אנשים חוששים מהם ומהתנהגותם, אולם כדאי לדעת שכאשר הם מטופלים הם מסוגלים לנהל אורח חיים כמעט נורמטיבי.
שפה קולנועית: הסרט מתרחש סביב חג הפורים, שבו ניתנת ההזדמנות להתחפש לרגע לאדם / יצור אחר. תפקיד התחפושות הוא לשחרר עולם פנימי ולתת לו ביטוי חיצוני, באופן מבוקר כמובן. כך גם היין שעליו אנחנו אומרים “נכנס יין, יצא סוד”, תפקידו לעורר את הפנימיות. הסרט ממקם את הסיפור בפורים כדי להצביע על כך שגם שמואל, אביה של אפרת, לעתים “מתחפש” שלא ברצונו, אלא בהשפעת מחלתו, אולם “התחפשות” זו איננה מתקבלת בעין יפה אלא היא מפחידה, בעוד שההתחפשות במסגרת החג, מאפשרת לנו לקלף את השכבות החיצוניות, שהן הגנה ולגעת בנקודה פנימית. כאשר אביה של אפרת לכוד בהתקף, נושרות ממנו ההגנות וזהו מצב מקולף ופגיע, ולכן הוא מגיב בצורה כואבת.
גם ההסתרה של אפרת היא התחפשות, התחפשות למישהי שזה לא היא. ברגע שהיא מספרת לגיא וחולקת איתו את הסוד היא מצליחה להוריד את המסכה גם כלפי אחרים וגם כלפי עצמה ומתחילה באמת להתמודד עם הקושי ועם הבושה.
שאלות מנחות:
- מה דעתך על שם הסרט?
- מדוע לדעתך גיא אינו עוזב את הבית כאשר הוא עד להתפרצות?
- האם נמצא בסביבתך מתמודד/ת נפש ברמה כלשהי? האם החברה מודעת לכך? בית הספר? כיצד מטפלים בנושא? האם החברים מהווים תמיכה?
- “מעשה בבן מלך שנפל לשיגעון” – ר’ נחמן מברסלב.
מהו הפתרון שמציע ר’ נחמן להתמודדות כזו?
בן המלך השתגע ודימה לחשוב שהוא “אִינְדיק” – תרנגול הודו. ישב בן המלך עירום מתחת לשולחן ואסף בפיו חתיכות לחם ועצמות, כמו אינדיק. הרופאים התייאשו מניסיונותיהם לרפאו, והמלך היה שרוי בצער גדול. לבסוף בא חכם אחד ואמר: “אני מקבל על עצמי לרפאו.”
פשט החכם את בגדיו ונכנס גם הוא מתחת לשולחן, התיישב ליד בן המלך, ואסף גם הוא בפיו חתיכות לחם ועצמות. שאל אותו בן המלך: “מי אתה, ומה אתה עושה פה?” ענה לו: “ומה אתה עושה פה?”
“אני אינדיק,” אמר בן המלך. “גם אני אינדיק,” אמר החכם.
כך ישבו שניהם יחד זמן מה עד שהתרגלו זה לזה. אז רמז החכם, והשליכו אליהם כותנות. אמר החכם לבן המלך: “אתה חושב שאינדיק אינו יכול ללבוש כותונת? אפשר ללבוש כותונת ואף על פי כן להיות אינדיק!” לבשו שניהם את הכותנות.
אחרי זמן מה רמז החכם רמז נוסף, והשליכו אליהם מכנסיים. ושוב אמר החכם: “אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות אינדיק?” ולבשו את המכנסיים. וכך עשה החכם עם כל שאר הבגדים.
אחר כך רמז החכם, והשליכו אליהם מן השולחן מאכלי אדם. אמר החכם לבן המלך: “אתה חושב שאם אדם אוכל מאכלים טובים, אין הוא יכול להיות אינדיק? יכול אדם לאכול ובכל זאת להיות אינדיק!” ואכלו.
אחר כך אמר החכם לבן המלך: “אתה חושב שאינדיק חייב להיות מתחת לשולחן? – יכול הוא לשבת ליד השולחן ועדיין יהיה אינדיק.” וכך עשה החכם עד שריפא את בן המלך לגמרי.
(עוד על הסיפור באתר ‘זושא’):
https://zusha.org.il/story/%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%A7/
- “בית חם” היא עמותה שנוסדה כדי לסייע למתמודדי נפש למצוא עבודה לאחר שהשתחררו מבית החולים. לחברה קשה לקבל אותם גם כשהם מאוזנים ועמותה זו שמה לה למטרה לחבר בין מתמודד/ת למקום עבודה. הסיפורים הם השראה:
- אודות מאניה דיפרסיה:
https://www.clalit.co.il/he/medical/medical_diagnosis/Pages/bipolar_disorder.aspx
