כשהייתי בת שמונה הודיעו לי שקיבלתי “סוכרת נעורים”.
הרגיעו אותי בטענה שעוד עשר שנים כבר ימצאו תרופה. מאז עברו כבר שתים עשרה שנים ועדיין לא נמצאה תרופה.
אחרי כמה שנים הבנתי את ה”פוליטיקה” שרוחשת במפעלים שמייצרים את המוצרים שמצילים אותי מהמחלה. הם בעצם מנצלים את החולים על מנת להרוויח כסף ומעכבים את מציאת התרופה.
את העבודה יצרתי מאותם חומרים שאני צורכת מדי יום: סטיקים, מחטים וכו’. עיצבתי את העבודה בצורה של דולר כדי לבטא את הניצול הכסזפי של מייצרי התרופות. השאלה שאני שואלת: האם הם מצילים אותנו או רק מאריכים לנו את הסבל?
