רויטל שטרן, מפקחת על לימודי תקשורת ואמנויות בחינוך הדתי
במאמר פותח זה אני מבקשת לעסוק בשני נושאים העוסקים במקומו ותפקידו של בית הספר ואנשי החינוך בעולמם של מגמות התקשורת והקולנוע. החלק הראשון יעסוק בייצוג הווירטואלי של עולם בית הספר לעומת עולם המשפחה על המסך של בני הנוער והחלק השני יעסוק בתפקיד של בית הספר ההנהלה והמחנכים בעיצוב המגמות וחיזוקן בעולם הממשי.
הייצוג הווירטואלי של המשפחה, בית הספר והמחנכים בסרטי תלמידים.
עשרים ושתיים שנות יצירה בווידאו במגמות התקשורת והקולנוע בחינוך הדתי מאפשרות התבוננות עם פרספקטיבה על הנושאים בהם עוסקים תלמידנו ביצירותיהם.
הנושא המככב לאורך השנים הוא נושא המשפחה. ובתוכו: חוזקה של המשפחה, ההכלה של המשפחה את השונות של מרכיביה, קשר בין אחים, קשר לשורשים ולמורשת המשפחתית ובתוכם גם סבא וסבתא.
המשפחה היא מעגל החיברות הראשון של כל אחד ואחד מאתנו, היא מקור הכוח שלנו כאשר היא בריאה, והיא גם הסיבה לחולשתנו אם וכאשר ח”ו היא נפגעת. מקום המשפחה בסרטים יכול להיות מרכזי, המשפחה עומדת במרכז העלילה. אך היא יכולה להיות גם רק מעטפת לעלילה שאינה עוסקת דווקא בה.
דוגמה מתוך סרטי תשע”ח לנושא ה’משפחה’ שעומד במרכז העלילה הוא הסרט התיעודי ‘שבח לאל’ שהופק במגמת התקשורת באולפנת לבונה במעלה לבונה. הסרט עוסק בהתמודדותה של אשתו של הרב שבח בעקבות הרצח של בעלה ובאמצעות דמותה בחוסן המשפחה כולה.
דוגמה נוספת הוא הסרט העלילתי ‘הורים נבוכים’ שהופק במגמת הקולנוע בקריית חינוך בית שמש, העוסק במשבר שעובר נער בעקבות תהליכים משבריים של משפחתו.
דוגמה לסרט שבו נושא ה’משפחה’ הוא רק מעטפת לעלילה מרכזית אחרת הוא הסרט ‘רועת צאן’ שהופק במגמת הקולנוע באולפנת הללי לאומנויות שבגבעת וושינגטון. שם הנושא המרכזי הוא התקבלותה או אי התקבלותה של ילדה בחברה בבית הספר. ההתנהגות המגוננת מחד והדורשת מאידך של אבי המשפחה תורם ליכולתה של הילדה להתמודד עם הקושי המשפחתי.
איזה נושא נפקד מסרטי התלמידים לאורך השנים?
יועצות ומחנכים רבים פונים אלי ומבקשים המלצות על סרטי תלמידים העוסקים במערכות יחסים בין תלמידים למורים ואנשי חינוך או בין תלמידים לרבנים המשמשים רמי”ם בבית הספר אולם לצערי הסרטים הללו מועטים ביותר ולמרות שאנו יודעים שיש מחנכים משמעותיים לתלמידנו, לרוב איננו פוגשים אותם בסרטי התלמידים אלא אם הסרט נעשה ביוזמת בית הספר ובהכוונתו.
לפני עשור שנים, בשנת תשס”ח, הופק סרט עלילתי ראשון שעסק באופן ישיר במערכת יחסים של מורה ותלמידה. הסרט הופק באולפנת אלקנה בקרני שומרון ונקרא ‘במחשבה שנייה’. הסרט עסק במורה ותלמידה שאינן מסתדרות, עד שיום אחד מגיע לבית הספר שוטר להדגים תרגיל כל שהוא והוא אוזק תוך כדי הדגמה את המורה לתלמידה. לפתע הוא נקרא לפעילות דחופה. המורה והתלמידה נותרות אזוקות ולומדות להכיר זו את עולמה של זו.
בשנת תשע”ב הופקו במגמת הקולנוע בישיבת אור תורה, נווה שמואל שבאפרת שני סרטים עלילתיים חריגים ביותר שבמרכזם עמדו דמויות של רבנים. הסרט ראשון נקרא ‘הרב אמר’ ועסק במשפחה המתקשה להביא ילדים לעולם. האיש מבקש ברכה מהרב ולאט לאט משתעבד לו. שבסופו של דבר הרב מבקש מהבעל לעזוב את הבית לצורך עבודת ה’ מלאה. בסרט זה מיוצג הרב כאדם לא קשוב ואולי אף שרלטן.
באותה שנה מפיקה קבוצה נוספת בנווה שמואל סרט שנקרא ‘רחוק ממך’ בו הרב הוא מחנך קשוב המבקש לשמש דוגמה אישית לתלמידיו. ולראשונה מוצגת דמות הרב כגיבור ולא רק גיבור אלא גיבור חיובי.
זה לא שקודם או אחר כך לא הופיעו דמויות מחנכים ורבנים בסרטים. אך לרוב הם היו דמויות שוליות ולא מרכזיות בסרט והוצגו כמנוכרים וכלא רגישים למצוקת התלמידים.
דוגמא בולטת למחנכת לא רגישה מוצגת בסרט עלילתי שהופק השנה באולפנת אמי”ת הלל ברחובות בשם ‘איינשטיין 12’ ועוסק בנערה המתנדבת במסגרת המחויבות האישית שלה עם נער הזקוק לעזרה לימודית. מיד בימיה הראשונים של ההתנדבות היא נחשפת ליחס מזלזל ולאלימות מילולית ופיזית של האם כלפי הבן. היא לא מוצאת כתובת להיעזר בה וגם בסוף השנה בשיחת הסיכום של שנת ההתנדבות המורה/היועצת שיושבת עם התלמידות לשיחת משוב אינה מזהה את מצוקתה.
במחקרי התקשורת ישנה תאוריה ביקורתית הקרויה ‘הכחדה סימבולית’ והיא עוסקת בהעדר
ייצוג של מגזר מסוים באמצעי התקשורת ההמוניים בעיקר עיתונות וטלוויזיה וקולנוע. על פי תאוריה זו ייצוג בעולם הפיקטיבי, משמעו קיום ממשי בעולם החברתי והיעדר הייצוג הוא הכחדה סימבולית שמבטאת את העדרו של היחס בעולם הממשי או את הכחשתו.
אם נשליך בהשאלה את העיקרון הזה על סרטי התלמידים אזי העדר ייצוג של בית הספר, המחנכים, המורים והרבנים הוא סוג של הכחדה סימבולית שמשמעותו הערכית היא התעלמות כמעט מוחלטת מקיומו כיוון שאינו מספיק משמעותי לתלמידים בגיל הזה בעולם הממשי.
האם זה יתכן? נחזור לשאלה שנשאלה לעיל: הרי בעולם הממשי יש מורים שמאוד משמעותיים לתלמידיהם. מדוע אינם מיוצגים על מסך סרטי התלמידים?
אם נבדוק את הייצוגים של בית הספר בסרטים שעלו לגמר השנה נמצא 3 סרטים בהם יש מורים שמלאו תפקיד מסוים. מלבד הסרט שהזכרתי לעיל ‘איינשטיין 12’ גם בסרט התיעודי ‘ולתקן עוד פעם’ שהופק באולפנת אורט למדעים ואמנויות נווה שרה הרצוג בבני ברק יש ייצוג של יועצת המסייעת לתלמידה להחליט אם לחזור הביתה לבית שהאם מנסה לשקם או להישאר בפנימייה המאפשרת לה ללמוד ללא טרדות. העלילה המרכזית היא סביב נושא שיקום המשפחה והיועצת שם מבינה ומכילה ומקלה מאוד על בחירת הנערה.
בסרט התיעודי ‘מערערה לאושוויץ’ שהופק בישיבת אמי”ת כפר גנים בפתח תקווה העוסק בנסיעתו של אב הבית הערבי עם תלמידי הישיבה לפולין מופיע ראש הישיבה כדמות חינוכית מרשימה. אולם הוא לא גיבור הסרט ואין לו תפקיד בעלילה המרכזית.
בשני הסרטים עלילתיים שהעלילה שלהם מתרחשת בתוך בית הספר ועוסקים בנערות דחויות חברתית: ‘מזל סרטן’ שהופק במגמת הקולנוע באולפנת נווה דקלים ו’רועת צאן’ שהופק במגמת הקולנוע באולפנת הללי לאומנויות בגבעת וושינגטון, אין זכר למורים ודווקא המשפחה, האב או האח הם דמויות בהן מתייעצת הגיבורה.
איני רוצה להביע עמדה בהקשר לניתוח שאני מתארת לעיל אך אני בהחלט מבקשת להביא את הדברים כחומר למחשבה.
התרומה של בית הספר, ההנהלה ואנשי החינוך בעיצוב מקומה של מגמת התקשורת בבית ספר, ובהעצמתה בעולם הממשי.
כבר שנים רבות אנו חווים פערים גדולים בין המגמות השונות. ישנם בתי ספר בהן המגמות נחשקות ומשמשות כבסיס לעבודה תהליכית, חינוכית ויצירתית ממדרגה ראשונה וישנם בתי ספר לא מעטים לצערי, שם מוסללים למגמה רק תלמידים שאינם מתאימים למגמות אחרות בבית הספר, לעיתים בעל כורחם. התלמידים נמצאים שם על מנת לעבור בגרות ולא ניכר לצערנו כל תהליך חינוכי/יצירתי בעבודתם.
במגמות התקשורת והקולנוע לא ניתן לנתק את הלמידה התאורטית מההתנסות המעשית. במיוחד לאחר הרפורמה כשגם אחוזי ההבחנות של שני החלקים, התאורטי וההפקתי, הם בעלי ערך שווה לבגרות ואולי אף עם הטיה מסוימת להפקה (כיוון שבחלק הזה הבחינה היא החיצונית) מתקשים תלמידים במגמות, בבית ספר שם מתקיימת הסללה, לסיים את הבגרות. ואכן בשנה האחרונה נסגרו 12 מגמות מהסוג הנזכר ועוד מספר מגמות דומות בדרך להסגר.
מה צריך לקרות כדי שמגמת הקולנוע תהיה משמעותית ופורה בתוך בית הספר?
- הבנה של ההנהלה לאתגרים הלא פשוטים שעומדים בפני תלמידים הנדרשים להפיק סרט כתהליך חינוכי, יצירתי ותובעני בתוך מסגרת בית הספר.
- מתן כל השעות הנדרשות להוראה ולמידה. לתהליך יצירת סרט נדרשות שעות רבות. במהלך השנה יש לתת במערכת 5 שעות שבועיות ללימוד העיוני וההפקתי אולם לקראת יצירת פרויקט הגמר בכיתות י”א וי”ב, נדרשת השקעה רבה הן של התלמידים והן של המורים בתהליך היצירתי וזה מחייב מתן שעות נוספות למורה מסל השעות הפרטניות.
- שיבוץ מורים בעלי השכלה וניסיון מתאימים. הן המורה העיוני והן המורה להפקה נדרשים להיות בעלי השכלה גבוהה מתאימה. מורה מעשי שלא למד באוניברסיטה או בבית ספר לקולנוע את תחומי ההפקה, הצילום, הבימוי והעריכה ולא סיים עם תרגילים וסרט גמר אינו יכול להיחשב כמורה מקצועי לצורך הוראת תחום ההפקה.
- הרכב הכיתה חייב להיות באינטגרציה בריאה ולהכיל לפחות 50% תלמידים חזקים כדי שהם יוכלו להוביל בתהליך למידה משמעותי ליצירה שכולם יתגאו בה.
- הציוד של המגמה חייב להיות מקצועי ביותר ולהתחדש מדי שנה. לא ניתן ללמוד במגמה עם לוח וצבעים מחיקים בלבד אפילו לא את החומר התאורטי. מורי המגמה נעזרים בסרטים, כתבות, קטעי עיתונות ובמדיה החברתית כדי ללמד את התאוריות
בתקשורת וקולנוע וכדי לנתח את עבודת הכתבים והיוצרים, ואינם יכולים לעבוד ללא מקרן ולוח חכם. כל שכן מורי ההפקה הזקוקים למצלמות, תאורה, סאונד ומערכות עריכה כבר ממחצית כיתה י’. ללא ציוד מתאים וללא חידושו מידי שנה לא ניתן לקיים מגמות אלה. חלק משיקולי הדעת שצריכים להילקח בחשבון בעת ההתלבטות החינוכית אם לפתוח או לא לפתוח מגמות אלה הוא השיקול התקציבי.
- מעורבות הצוות החינוכי של בית הספר בתהליכי החשיבה והכתיבה לקראת הפקת הסרטים. אנו מאמינים שתהליך חינוכי ויצירתי אמיתי אינו יכול להתקיים רק בין כותלי המגמה. הוא מחייב מעורבות חינוכית של הנהלת בית הספר והצוות החינוכי בבחירת הנושאים בהם יעסקו התלמידים בסרטיהם ובתהליך אותו הם עוברים. תלמידים רבים חושפים נושאים קשים מעולמם ונחשפים לנושאים קשים מחוץ לעולמם בעת עשיית הסרט. חייבת להיות נקודת זמן בה התלמידים מציגים את הנושאים הנבחרים בפני אנשי מקצוע ואנשי חינוך בבית הספר על מנת ליצור הזדמנות להיכנס לעולמם, להבין את מה שמעסיק אותם ולאפשר משוב ולווי חינוכי בעת הצורך.
- מגמת תקשורת אינה חברת הפקה. מורה מקצועי יחיד אינו יכול להוביל יותר מ5-4 קבוצות תלמידים ליצירת סרט (כלומר 18-15 תלמידים), גם בשל קוצר הזמן וגם בשל מגבלות הציוד בעת הפקת סרטי הגמר. מנהלים ומורים נדרשים לשמור על מספר מאוזן זה על מנת שכל קבוצה תקבל מענה נכון לצרכיה בליווי מקצועי ובשימוש בציוד.
אני מקווה שמנהלים ומורים יקחו בחשבון את התנאים הללו כדי שעבודת המגמה לא תיפגע והתלמידים שלנו יוכלו לממש את הפוטנציאל היצירתי העצום שאנו מגלים בכל שנה בתלמידנו.
ברכות לבוגרים שעלו לגמר השנה, ברכות למורינו היקרים המשקיעים את ימיהם ולילותיהם בליווי עבודת תלמידיהם וברכות לתלמידי המגמות בהווה השוקדים על הלמידה והיצירה.
