בפרויקט זה ציירתי את הפנים רבות של האנשים בדיוק יחסי, בגלל שהפנים מבחינתי מייצגות את המהות של האדם.
כשהגעתי לגוף, ללבוש, למקיפין, נתתי לעצמי להשתחרר.
יש משהו ברישום משוחרר שיכול לתפוס את מה שהדיוק לא יוכל לעולם,
הדיוק תופס את החיצוניות של האדם, את הנראה לעין אדם ועדשה, ויש בנו יותר מסתם גוף של בשר ודם שיודע במקרה גם לחשוב ולדבר.
כשאני מסתכל על אנשים אני מרגיש שאני קולט עוד משהו.
