אולפנא לאמנויות ירושלים
בימוי, צילום, הפקה ועריכה: קרן צמח, רויטל חסיד, שלי משיח, בת אל בן ציון
קהל יעד:
נוער ומבוגרים
נושאים:
אחרוּת
אל תסתכל בקנקן
ניתוח תוכן
אחרוּת ושונות: פירוש המושג ‘אחרוּת’ הוא חריגות. יש את כל מה שנכנס תחת הגדרת ‘נורמטיבי, וסביבו ה’אחרים’, ובמקרה זה של גיבורת הסרט האמיצה, ה’אחרת’. בדרך כלל חריגות נתפסת ביחס לסביבה ואכן גיבורת הסרט אינה מסתירה זאת אלא אף מביטה נכוחה אל השיתוק של גופה ובוחרת ללמד אחרים, ובכך להסיר את המחיצות שבין ה’אחרת’ לבין כלל החברה. הסרט מתאר את התהליך אותו היא עברה בקבלת עצמה וביכולת להיות מסוגלת לדבר על כך, לתעל את הלקות לחינוך ולבסוף אף להניח ללקות ולדבר כמי שאינה סוחבת על גופה קושי. בסוף הסרט היא מבקשת להניח לעיסוק בכך ולחלום על משפחה וילדים, ברגע זה היא מפסיקה להיות אחרת ונותרת בחורה יפה ואופטימית.
אל תסתכל בקנקן: מאחר והלקות של חן בולטת במראה החיצוני והיא לא יכולה להסתיר זאת משום שבכל צעד שהיא הולכת ניכרת הלקות. אולם הסרט מאפשר לה להנכיח לקות זאת כדי שהצופים (כולל הילדים ובני הנוער שאותם היא פוגשת), יביטו בה, וגם אם ייבהלו, הם צריכים להתגבר על כך. “זו קלישאה”, היא אומרת בנוגע לפתגם “אל תסתכל בקנקן”, אולם לגביה הפתגם נכון שבעתיים. היא אומרת בפה מלא שהקנקן, אכן, אולי עקום, אולם הוא לא מעיד על מה שבתוכו. ממקום זה היא באה בדרישה מוצדקת וחינוכית אל החברה ומבקשת לא רק להכיל, אלא להפסיק לראות את הקנקן. נדרש כאן מאמץ כפול – מצד חן שמניחה את עצמה מול החברה על מנת ללמד ולתקן, ומצד החברה שלומדת להתגבר על הרתיעה הראשונית ולראות את האדם שבתוך הלקות.
נקודה חשובה נוספת אותה הסרט מעלה, היא מידת החשיבות למראה החיצוני, והאם בכלל ישנה “נורמה” של מה נחשב יפה או “נורמלי”. חן מאתגרת מחשבה זו.
שפה קולנועית: הסרט משופע באלמנטים של התבוננות: חן מתבוננת במראה, בסרטונים שבהם היא נראית ובצל שלה על המדרכה. היא לא אוהבת להביט בדמותה, אולם בכלים אלו הסרט גורם לצופים לתהות על ההשתקפות. דמותה במראה היא מהמתניים ומעלה, ללא הלקות. אולם בצילומי בת המצווה ובהתבוננות בצל היא חווה את ההליכה ומעדיפה שלא לראות. התבוננות זו שלה בעצמה ושל הצופים בה מחזקת את שאלת הקנקן ומה שבתוכו.
שאלות מנחות:
- מדוע לדעתך נקרא הסרט בשם זה?
- כיצד ניתן להשפיע חברתית ולהעמיק את החינוך להכלת ה’אחר’?
- היכן בחייך נמצא הפתגם “אל תסתכל בקנקן” וכיצד את/ה מתמודד/ת עם שאלה זו?
