אמית הלל רחובות
בימוי, צילום, הפקה ועריכה: נעה אשל
קהל יעד: נוער ומבוגרים
נושאים:
יצירה ממשבר
חברות
ניתוח תוכן
יציאה ממשבר:
הנערה שבסרט מתעוררת שוב ושוב למציאות מדכאת החוזרת על עצמה שוב ושוב בעולם מסוגר במהלך תקופת הקורונה. לא משנה כמה היא מרגישה שהקורונה הולכת להסתיים, כמה שהיא מרגישה קרובה לחזור למציאות הנחשקת, היא מגלה שזה עדיין רחוק, וחוששת שתיתקע בשגרה המרוחקת הזו לזמן לא ידוע. בתוך הדיכאון היא חוזרת על אותן פעולות שגרתיות של הכנת קפה, בהייה בטלפון, אכילה, בהייה בטלוויזיה. פעולות שגרה שיכולות לנסוך ביטחון בגלל שהן חוזרות על עצמן, אך במסגרת תחושת הסגר, הן לא מחזקות אותה אלא נותנות לה תחושת חידלון. הסיבה המרכזית היא חוויית הבדידות החזקה, ולכן כשהיא פוגשת חברתו היא מתמלאת באנרגיה.
חברות: הסרט מתאר את מעגל החברות כמלא אנרגיה, שמחה וצחוק, אולם האם חברות יכולה לסייע במצב משבר? נראה כי הסרט שואל על חוויית הקיום ואולי אף על חיפוש משמעות, שאלות שהתגברו במהלך הקורונה שהקיפה את העולם. אולם למרות שהיציאה עם החברות למקומות פתוחים שיש בהם חיים, לא מצליחה להוציא אותה מהמעגל המדכא, הרי שבסצנות עם הבנות הן שמחות ומלאות חיים.
“או חברותא או מיתותא” אמרו חז”ל, (תענית כג א) וכוונת האימרה היא: או חברות או מוות. שהחיבור עם אדם קרוב, פותחת את הלב ומאפשרת התחדשות וגירוש תחושת הבדידות הפנימית.
שפה קולנועית:
פס הקול המלווה את הסרט הוא שירה של הלהקה ג’יין בורדו “מעגלים”:
(מילים: מיטל קדוש לחן: דורון טלמון)
לילות הופכים ימים / ימים הופכים שנים
ובתוכם אני הולכת מהר ובמעגלים
רוחות נושבות אליי / נושבות בי בעורפי
הכל נראה רחוק מידי / גדול ממידתי
זאת לא אני שמתקדמת / זה רק הזמן שמתרחק
זאת עוד רכבת שחולפת / זה עוד חבל מתהדק
זריחות שוקעות מהר / עונות חולפות יותר
ואני אותה אחת בתוך זמן שמתקצר
זאת לא אני שמתקדמת / זה רק הזמן שמתרחק
זאת עוד רכבת שחולפת / זה עוד חבל מתהדק
זאת לא אני שמתקדמת / זה רק הזמן שמתרחק
זאת עוד רכבת שחולפת / זה עוד חבל מתהדק.
החזרה על אותם שוטים של מיטה וטלפון, הכנת קפה והליכה ליד הטלוויזיה כאשר המרואיינים מתחלפים אך המציאות נותרת אותו הדבר (קורונה, סגר) מחברת את הצופה למילות הישר של תחושה מעגלית מדכאת. אולם השיר שואל על התקדמות החיים בכלל ותנועתם (רכבת, עונות מתחלפות) והסרט מציף את המסך גם בתמונות של חיים ושמחה. מעגליות זו היא הבנת החיים ומתוכה ראוי לחפש משמעות. תחושת החזרה יכולה לייצר תחושת חידלון, אך המוכר והקבוע גם נותן תחושת יציבות. המעגליות היא חיצונית (בוקר-צהרים-ערב-קיץ-חורף-אביב-סתיו) אך התוכן והחיבור הבין אישי הוא שעושה את ההבדל.
שאלות מנחות:
- כיצד חווית את הסגר בימי הקורנה? מה סייע לך להרגיש בכל זאת חיות והתקדמות?
- מה דעתך על אמירת השיר והסרט כי בני האדם נדונים להסתובב במעגלים קבועים?
- עיין בספר קהלת פרק א. היכן באים לידי ביטוי פסוקים אלו בקליפ?
א דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. ג מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל-עֲמָלוֹ–שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ–שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם. ו הוֹלֵךְ, אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. ז כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים–שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת. ח כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ. ט מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה, חָדָשׁ הוּא: כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ. יא אֵין זִכְרוֹן, לָרִאשֹׁנִים; וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, לֹא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן–עִם שֶׁיִּהְיוּ, לָאַחֲרֹנָה.
- עיין במדרש אודות חוני המעגל, שבסופו מופיעה האימרה “או חברותא או מיתותא” – מהי תשובת המדרש לשאלת הזמן החולף?
תרגום – (על פי הרב עדין שטיינזלץ)
אמר: האם יש מי שישן שבעין שנין בחלום?
יום אחד הלך בדרך, ראה אדם אחד שנוטע חרוב
אמר לו: זה, עד כמה שנים טוען פירות
אמר לו: עד שבעים שנה.
אמר לו: פשוט לך שאתה חי שבעים שנה
אמר לו אדם זה: עולם מלא חרובים מצאתי
כפי ששתלו לי אבותי, שותל גם כן אני, לבני.
ישב אכל פיתו, באה לו שינה, וישן.
הקיפה אותו שן סלע, ונעלם מן העין, וישן שבעים שנה.
כאשר קם, ראה אדם אחד שמלקט מהם.
אמר לו: אתה הוא ששתלת אותו?
אמר לו: בן בנו אני
אמר לו: נמצא מכאן שישנתי שבעים שנה.
וראה את חמורו שנולדו לה עדרים עדרים.
הלך לביתו, אמר להם: בנו של חוני, האם הוא חי?
אמרו לו: בנו איננו, בן בנו ישנו.
אמר להם: אני חוני המעגל
לא האמינו לו
הלך לבית המדרש
שמע את החכמים שאומרים: מאירות הלכותינו כבשנות חוני המעגל
שכאשר היה נכנס לבית המדרש, כל קושיה שהיתה להם לחכמים, היה פותר להם.
אמר להם: אני הוא,
ולא האמינו לו, ולא עשו לו כבוד כראוי לו.
חלשה דעתו, ביקש רחמים, ומת.
אמר רבא: זהו שאומרים אנשים, או חברה, או מיתה.
