בקיץ האחרון נסעתי עם משפחתי לטיול בצפון.
באחד הימים, עצרנו לשחות באחד הנחלים. באיזשהו שלב איבדנו אחיזה ונסחפנו עם הזרם, עד שנתקענו בשיח ורדים. רוב האחים שלי הצליחו להרים את הראש מעל המים. אך אני ואימא לא יכולנו להתרומם, כי הקוצים אחזו בנו.
ענף אחד מהשיח נכרך לי סביב הצוואר. הרגשתי חנוקה גם מהענף וגם מהמים. זה הרגיש כמו נצח עד שאבא שלי ואדם נוסף הצליחו לחלץ אותנו.
כחודש לאחר המקרה, כששטפתי ראש במקלחת, מתחת לזרם המים, האוזניים שלי נאטמו והרגשתי שאני שומעת את אותם קולות מתחת למים בנחל, והחוויה הטראומטית צפה בתוכי מחדש. בחרתי ביצירה שלי לגעת ולעבד את החוויה. חלק מהקושי להתמודד עם טראומה הוא העיסוק בהדחקה ובהסתרה. הריפוי מתחיל כאשר האדם מוכן להיראות עם הגוון שנצבע בו, מפסיק להתאמץ להטמיע בתוכו רגשות טעונים ופחדים.
