התחלתי את הפרויקט בתקופה שבה סבי גר בבית אבות. אחרי שסבא נפטר הציפו אותי המון זיכרונות מרגעים מתוקים בילדותי בבית סבא וסבתא, הבית הישן שאהבנו כל כך, שקיות הממתקים ובתוכן סוכריית התרנגול שסבתא הייתה מחלקת מידי שבת, ואיך אהבתי סתם כך להשתולל עם אבא… חופשיה מדאגות. כי ככה זה ילדות, כל דבר קטן ופשוט הופך להכי מתוק, קסום ומרגש. והיום, כל מה שנותר הן התמונות שבראשי. מעט מעורפלות ומטושטשות אך בו בזמן כל כך וודאיות. הזיכרונות לעולם לא יהיו מוצקים, ואולי זה מה שמעניק להם את הקסם הזה… כמו חלום שאף פעם לא רוצים להתעורר ממנו. כי בסך הכול, הייתה לי מותק של ילדות.
תפריט
