“תתארו לכם באמצע יום יפה שמיים מעליכם, האהבה איתכם… תתארו לכם את החיים, זזים אחורה וקדימה מה שחסר שוב מתמלא, מה שהיה פתאום ישנו, ואני מביט לתוך עיניה ונגנב בכוח פנימה”
(שלמה ארצי)
כל אדם אוסף איתו זיכרונות מרגעים שמחים ועצובים שעבר במהלך השנים,
ותמיד בזמן הלא צפוי, ברגע אחד באמצע החיים, הם עולים.
אני חווה את זה כשזיכרונות שלי עם אחותי הקטנה שחר שנפטרה לפני חמש שנים פוגשים אותי וגורמים לי לעצור לרגע. עם הזמן אני לומדת להיפגש עם הזיכרון ולהתקדם איתו קדימה.
