בפרויקט גמר למגמת אומנות בחרתי לדבר על השאלה- האם יש משהו שמאפיין אותי, שגורם לי להיות “אני”, או שבעצם כל הזהות שלי מורכבת מדברים שאספתי ורק משקפים את הסביבה שבה אני גדלה.
האם המכלול של המחשבות, הדעות, והרגשות שלי באמת נובעים מהאופי שלי וממי שאני “באמת”, או שכל מה שאני מורכב מתכונות שנרכשו ונלמדו מהסביבה, ממה שראיתי אצל אנשים אחרים.
השאלה הזו עולה לי בהקשרים שונים בחיים- בבחירות שאני מקבלת, בצורת החיים שלי ובמחשבות ובדעות שלי שפעמים רבות דומות לשל האנשים הסובבים אותי, דבר שגורם לי לתהות מה בעצם גרם לי להיות מי שאני.
גם בעבודה הזו, הרעיון מורכב מתמונות שראיתי בפינטרסט, משיחות שהיו לי עם אנשים, ומעוד דברים ורעיונות שככל הנראה השפיעו עלי, ושאולי את חלקם אני אפילו לא זוכרת.
גם בפעמים שכן יש לי דעה ששונה משאר הסביבה הקרובה אליי עולה בי המחשבה שאולי בעצם זה סוג של נסיון להיות קצת שונה במשהו, אולי גם זה, כביכול הפוך על הפוך, בעצם נובע ומשקף את הסביבה שבה אני נמצאת.
בחרתי להביע את ההרגשה הזו בציור של דמות המחזיקה מראה ועומדת מול מראה. בדרך זו, המראות משקפות אחת את השנייה, ונוצרת אותה הדמות שוב ושוב. הציור של מראה המשקפת את אותו הדבר שוב ושוב מבטא את התחושה שהכל מגיע מהסביבה, ושבעצם, שהכל זה השתקפות של השתקפות, שאין חדש.
