עיקר העבודה שלי הוא העיסוק בעצמי ובאסתטיקה.
עשיתי ניסיון ליצור עבודה מאוד מינימליסטית, סימטרית ומוקפדת.
ההקפדה והסימטרייה משרות אווירה דתית אפילו. השחור שאני לובש, וכמו כן הצעקה שמפלחת את האוויר מפריעות לנעימות, לרכות ולשלווה שמשדרת “הכיכר הלבנה”.
נוצר דיסוננס ביני לבין הסביבה. השלווה מופרת מעצם היותי בנוף.
ה”כיכר הלבנה” מהווה גם חלק מזיכרון הילדות והתהליך שעברתי.
כשהייתי קטן, נהגתי ללכת עם משפחתי לכיכר הזאת לעיתים תכופות, ולשחק.
בבגרותי, ה”כיכר הלבנה” הפכה מגן המשחקים “הפרטי” שלי לחלק מיצירות האמנות החשובות בתולדות האמנות
הישראלית הכללית.
