‘לבדותי לבדותך לבדותנו לבדותם הַרְבֵּה הַטְיוֹת לְדָבָר רָזֶה פתוּלַי פִתּוּלִים לְזָרוּת צוֹנֶנֶת
לִפְעָמִים לְבַדּוּת עַל לְבַדות עושות כָּרִיךְ שְׁמַנְמַן יוֹתֵר חֲטִיף
באמצע פרוסת לבדות מפלפלת
עַם חֲתִיכַת זית אוֹ בָּצָל.
(“לפעמים לבדות” – רחל חלפי)
הלבדות לובשת הרבה צורות, צורות שמתקיימות במרחב זו לצד זו, יוצרות עולם פיזי שאפשר להציץ לתוכו. בתקופה האחרונה אני מרגיש לפעמים מצוי בעולם מבודד משלי, עולם שכלתושביו הם אני במצבי רוח שונים. בצילומים לפניכם ניסיתי לאייר את הקונספט הזה. לפעמים לריק צורה מוחשית. והצורה הזו נכנסת יפה לתוך קופסה.
