כשהחולות היו לי בית/עיינה סוסנוביץ

בחרתי לעסוק בגוש קטיף, חבל ארץ שאני חשה כלפיו תחושות חזקות של ערגה וציפייה במיוחד בימים אלה על רקע הלחימה בעזה. הקשר בין עם ישראל לא”י מעסיק אותי ולכן ביטאתי את געגוע והכמיהה לאזור היפיפה הזה שעזבנו בתכנית ההתנתקות ב2005. התחלתי ליצור את תמונת עבודתי בבינה מלאכותית כדי להביע את החלום של שני ילדים בונים בית משותף לבושים בצבע כתום ואח”כ הדבקתי טפטים על מנת לבטא חלום זה שהופך למציאות.

דילוג לתוכן