כרטיס לגן עדן (עלילתי), תשפ”ג

תיכון אמי”ת הלל רחובות

בימוי, צילום, הפקה ועריכה :נוי גירחיש, טלי פינלס, אלה סטריקוב

קהל יעד:

נוער ומבוגרים

נושאים:

זהות דתית

חברות

ניתוח תוכן

זהות דתית: העוגן המרכזי של קיום הדת היהודית הוא תרי”ג מצוות. ברוב הפסוקים בתורה המתייחסים לשכר המצוות מדובר בשכר הקיים בעולם הזה “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ”, “וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹתַי… וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.” בתורה מופיע גן עדן אך לא כשכר, ענין זה מופיע אצל חז”ל ורמוז בנביאים.

על האמונה בגן העדן כשכר המצוות מבוססת הקומדיה הזאת.

שני החברות מבינות כי עליהן לקיים מצוות טובות על מנת לזכות בחיי עולם הבא, והן מתנסות במצוות מסוגים שונים: תפילה, דאגה לבעלי חיים, כיבוד הורים כשבחלקן הן מתבססות על המקורות. אך רק החברות ביניהן והדאגה האמיתית לאחרת, מביאה אותן לעולם הבא. במובן זה, הסרט מאפשר לצופה לבחון את שאלת הגמול בעולם הזה מול העולם הבא ולבחון את המוטיבציה לקיום המצוות.

חברות: שתי הנערות מאופיינות כחברות אך גם כשונות. האחת נראית מקפידה יותר על מצוות, באופן החיצוני דרכו היא מיוצגת (חצאית ארוכה, שרוולים מכסים, תפילה) והשנייה כביכול פחות על פי המראה החיצוני. אך הן יוצאות יחד לטיול ולמרות החברות ביניהן, ברגע שיש מתח ותחרות, כל אחת דואגת לעצמה. הסרט, בדרכו ההומוריסטית, מכוון לכך שרק הדאגה לאחר היא שמסייעת לחיי נצח (עבור האחת, זכתה להיכנס לגן עדן והשנייה קיבלה עוד מאה שנות חיים). במובן זה הסרט מכוון גם למשנה במסכת יומא: “עבירות שבין אדם למקום – יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו – אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו”. שעיקרו של העולם הזה הוא במשא ובמתן שבין שני האדם.

שפה קולנועית: הסרט שייך לז’אנר הקומדיה ולפנטזיה. מתוך שהסגנון הוא קומי, אין לצפות שהגיבורות ייבהלו מכך שחייהן הסתיימו, אלא העבודה שהן מגיבות בקלילות לכל הסיטואציה, היא מעוררת חיוך. הקומדיה מאפשרת להקצין מצבים ולכן הצופה מאמין גם אם אין אמת בסיפור. בנוסף, הסרט הוא גם פנטזיה, משום שעוסק בסיטואציה שלא מתקיימת במציאות. לצורך כך ניסו היוצרות לעצב עולם שאינו קיים ושיוצר ערבוב בין העולם המוכר (מחשב, פקידה, המתנה בתור), לבין העולם המדומיין שהוא הכניסה לגן עדן. גם הדיאלוגים המושחזים מסייעים להומור בגלל המשחק שהם יוצרים בין הידע המוקדם של הצופה לגבי מוות / גן עדן לבין המציאות הלא הגיונית בה נמצאות הנערות.

שאלות מנחות:

  1. מדוע לדעתך הסרט מסתיים באופן הזה?
  2. בחר/י שני משפטים המבוססים על המקורות ונתח/י את המקור ואת השימוש שלו בסרט. כיצד הסרט מוסיף למקור לדעתך?
  3. מדוע לדעתך נבחר פס הקול המלווה את הסרט? כיצד הוא מסייע לרעיון?
  4. מה הרעיון הטמון בשם הסרט? האם בעיניך יש קשר לכניסה לסרט?
  5. השיר “נגיעות של גן עדן” (הדג נחש, מתוך פרוייקט שיר וזיכרון, 2015), מהווה תשובה עדינה לשאלה של הסרט. מהי התשובה לדעתך? איך ניתן להגיע לגן העדן? https://www.youtube.com/watch?v=8EaO4YHXCpg

 

דילוג לתוכן