בעבודתי יצרתי בניין רגיל לכאורה.
כשמתקרבים אל חזית הבניין רואים שבקומה האמצעית מתרחש רצח ובקומות שמעל ומתחת לקומה זו – החיים ממשיכים כרגיל.
אני רוצה להראות כיצד בעולם שבו אנו חיים יש לעתים עצב וצער קשה, בו בזמן שאנשים ממשיכים את חייהם על מי מנוחות.
לעיתים הדברים הקשים קורים ממש קרוב אלינו – “קומה מתחתיהם או מעליהם״ אך אנו כה שקועים
בעצמנו ולא שמים לב.
