רויטל שטרן, מפקחת ארצית על לימודי תקשורת, קולנוע ואמנויות
השנה אנו חוגגים את השנה ה-20 לכנסי מגמות הקולנוע והתקשורת בחמ”ד, 13 שנה לתערוכות הארציות שאנו מקיימים, כעשור לכנסי התיאטרון ושנה רביעית לכנסי מגמות המחול. הפריחה היצירתית הזו בבתי הספר של החינוך הדתי נובעת מרצונות עמוקים ושונים של תלמידים, הורים, מורים ומנהלים כגון:
- להתייחס אל העולם התרבותי הסובב אותנו בעיניים של חינוך יהודי דתי ולאפשר נגישות לתרבות גבוהה מחד וכלים ביקורתיים מאידך.
- לתת פתרון לתלמידים שאינם משתלבים במסלולים שדורשים מיומנויות לוגיות ושמתקשים במתמטיקה ובפיסיקה או לחילופין במקצועות רבי מלל.
- לאפשר לתלמידים לבטא את כישוריהם בכלים מקצועיים מודרניים ובכך לאפשר להם להשתלב במרחב התרבותי-מקצועי הקיים בחוץ.
- לתת לתלמידים כלי ביטוי נוספים לעולמם הנפשי המתעצב ומתפתח בתקופה משמעותית של התבגרותם.
- לקיים ערוץ נוסף של שיח רוחני-יהודי בשילוב כלים יצירתיים המאפשרים להם לברר ולעצב את זהותם.
יש בתי ספר בהם מתקיימים כל הרצונות הללו יחדיו ויש בתי ספר שרק חלקם.
במקומות שהטריגר לפתיחת מגמות יצירה היא למצוא פתרון לתלמידים שאינם ראליים או להעניק כלים מקצועיים להשתלבות במרחב התרבותי-מקצועי הקיים בחוץ, לא נמצא את הממד הנפשי והרוחני המתלווה לתהליך היצירה גם אם בשיחות עם המנהלים הוא יבוא לידי ביטוי. ההכרה כי באמצעות התהליך היצירתי מוליד היוצר/התלמיד את עצמו בכל פעם מחדש ובעזרתו הוא חוקר את נפשו ומגבש את זהותו, אינה נחלת הכלל למרות השיח העכשווי על למידה משמעותית.
מודעות לגיבוש נקודת מבט ייחודית של תלמידינו במגמות היצירה
העולם לפי הפיזיקה הקלאסית: הוא אובייקטיבי – בלתי תלוי בצופה, קבוע וידוע מראש. בעולם לפי תאוריית הקוונטים: תפקיד הצופה פתוח כל הזמן ולכן העולם דינמי, סובייקטיבי ומשתנה. תורת הקוונטים מציגה את הרעיון המודרני בדבר השפעת הצופה על המציאות ומחזירה את האחריות לידיו של האדם להיותו שותף פעיל ביצירת המציאות שלו.
בחירה היא מיסודות החיים בעולם החומר והרוח. ללא הרף מוצגות בפנינו אפשרויות בחירה, “צמתים בדרך” המובילים למקומות שונים. מעטים המקומות בבית הספר בו מאמנים את התלמיד לבחור, לגבש נקודת מבט ייחודית לו ולהשפיע בכך על מציאות חייו.
התלמיד היוצר עושה זאת כל הזמן. בקולנוע: בחירת הנושא, הרעיון אותו אני מבקש להביא לידי ביטוי, הדרך בה אספר את הסיפור, גיבוש הקונפליקט, בניית הדמויות, הזמן ועוד.
באמנות: בחירת הנושא, החומר, האופן בו אקשור את הרעיון לחומר, הדרך בה יבוא הנושא לידי ביטוי, הגודל, המיקום של היצירה ועוד.
כל בחירה כזו מדגימה לתלמיד כיצד ניתן ליצור משמעות באלפי צורות שונות וללכת בעשרות דרכים שיובילו לאין ספור מקומות. וכמובן מטילות עליו את האחריות על התוצאה.
כדי לאפשר מצוינות יצירתית צריך לאפשר לתהליכים הללו להתרחש ולתת אמון בתלמידנו גם אם הלכו לאיבוד בדרך. בחינוך למצוינות יצירתית, התהליך הוא התוצר ואנו כמחנכים וכמורים נמצאים שם לאפשר, לתת את הכלים הטובים ביותר הן בחומר והן ברוח, לתמוך ולסייע.
השיח החינוכי הבית ספרי כמקדם יצירה
משפט אפריקני אומר: “אם אתה רוצה ללכת מהר, לך לבד. אם אתה רוצה ללכת רחוק, לך ביחד”. המשפט הזה משקף את ההבנה שמורכבות החיים נוצרת דרך ובאמצעות מערכות יחסי-הגומלין. כל פרט בקבוצה תורם ונתרם, וביחד נוצרת מורכבות המאפשרת להגיע לרמות גבוהות של ביטוי שהנו תוצאה של השיתוף ההדדי.
יש חשיבות עצומה בהבנה שכל אחד מהתלמידים הנו יחיד ומיוחד שחווה ומתנסה בעולם דרך השילוב הייחודי שלו. את זה ניתן לחוש ולראות אם נהיה אנחנו, מורים, מנהלים, ואנשי חינוך נוספים בבית הספר שותפים בתהליכי היצירה שלהם, נשמע על הלבטים שלהם כיצד לצייר דמות מסוימת או כיצד להביא עולם מסוים אל המסך/האמנות. נהיה מושפעים ובדרך זו גם משפיעים ואולי נצליח להבין את התלות של היצירה הרוחנית–נפשית שלהם גם בעולם הגשמי, החומרי.
בבתי הספר שתהליך זה נעשה באופן עקבי אנו רואים השפעה רבה על התוצר ועל התהליך החינוכי וההתבגרותי שהתלמיד עובר באמצעות היצירה.
הקשר בין רוח וחומר במעשה היצירתי
במקומות רבים אני פוגשת מורים שנאלצים להיאבק על תנאים חומריים נאותים (ציוד, שעות, חומרי יצירה, ועוד) על מנת לאפשר יצירה משמעותית לתלמידיהם. ככלל, הקשר בין מסע רוחני ונפשי ובין ביטוי באמצעות חומר או טכנולוגיה קשה להפנמה בציבור שלנו. בתי ספר המקיימים מגמות ללא ציוד נאות לא תמיד מבינים שיש לכך השלכה מעשית על תהליך העבודה, על המוטיבציה של התלמיד ועל היכולת שלו להביא לידי ביטוי יצירתיות ועומק.
באחת הבחינות שאלתי תלמידה שהיה לה נושא נפלא וגיבור מיוחד מדוע בחרה להעמיד את הגיבור במקום סואן, מלא הסחות דעת וחסר משמעות לסיפור? ועוד, בשביל לשאול אותו שאלות חשובות כל כך. והתשובה של התלמידה הייתה מייאשת ביותר: יצאנו ללא סוללות. כי יש רק אחת בכל בית הספר וגם היא לא נטענת ולכן עמדנו במקום שנוכל לחבר את המצלמה לחשמל.
בשיחה עם המנהל דימיתי את הסיפור הזה לסיטואציה אחרת מעולמו בה נותנים לו מכונית לצורך נסיעה חשובה ותפקיד משמעותי אך המכונית ללא מיכל דלק ואין לה אפשרות לזוז.
המתח הזה בין טיפוח עולם חינוכי-רוחני לבין משאבים קיים במערכת החינוך כל הזמן ובכל מישור בחיינו אך מתחזק ומתעצם במקום שהמשאבים הם הבסיס ליצירה ולעשייה. המתח הזה יוצר לצערנו שיח קשה בין מנהלים ומורי המגמות שנשמעים לעיתים מרוכזים מאוד בצרכיהם ואינם רואים, או אינם רוצים לראות, את קשיי בית הספר בכללו. אולם יצירה של סרט טוב תלויה גם בתקינות הציוד, באפשרות להקדיש לו זמן בעריכה, באפשרות לקבל שעות לצורך הבשלת התהליך, בהבנה שסרט לא יכול להיווצר בשבועיים האחרונים של השנה ולהיות איכותי ומשמעותי ובהבנה שתהליכי יצירה משמעותיים וארוכים יכולים לגדל ולעצב את עולמו של התלמיד יותר מכל שינון של חומר.
המעבר מתודעה של תלמיד לתודעה של יוצר
אין זה אומר בהכרח שבמקום שיש ציוד ויש מעטפת חומרית שלמה תהיה יצירה משמעותית. יצירה כזו תלויה כמובן בקשר של מורה ותלמיד, ביכולת המורה להכשיר את תלמידו לעבודה קשה וסיזיפית שיש בה התנסויות רבות, וכישלונות רבים. תהליך יצירתי משמעותי הוא קשה ותובעני, הוא דורש מהתלמיד משמעת עצמית, כוח רצון ודבקות במטרה. התהליך מלווה פעמים רבות בחוסר אמון של התלמיד בעצמו ובתוצרים שהוא מפיק ובייאוש מהתהליך. ככל שעוברות השנים אנו רואים כמה קשה לתלמידנו לרצות בעבודה קשה ולהאמין בה. המורים מעידים על כך שקשה מאוד להוביל תלמידים לעשייה לאורך זמן ולהתמסרות. אולם כאשר התוצר מתחיל להתגבש בחדר העריכה אם וכאשר המערכות עובדות כראוי ויש מספיק זמן להתמסר לתהליך אז פתאום נדלק האור בעיני היוצרים וחוזר האמון העצמי.
אמר לי בעבר מורה משפט חשוב על התהליך הזה: אני תמיד מחכה לרגע שבו התלמידים שלי מפסיקים להיות תלמידים והופכים להיות יוצרים. אז הם מתחילים לרדוף אחריי ולא אני אחריהם. אז אני יודע שהצלחתי. בניתי בהם תודעה אחרת שנובעת מחרות פנימית פעילה ושחררתי אותם מהפסיביות הרגילה.
כך מגדלים יוצרים וכך נולדת תודעה של מצוינות.
