לאחר שסבתא שלי נפטרה, ההרגשה הראשונית שהייתה לי, היה תחושה של חוסר, לא של בן אדם, חוסר בתוכי, תחושה של אי שייכות לעולם, לסביבה.
עם הזמן, התחושה הזאת התחלפה בתחושה של ליווי, החוסר שהיה הצמיח דבר חדש, רובד נוסף בתוכי. הרגשתי שנבנה לי קשר חדש עם סבתא שלי, שהגיע אחרי המוות.
בעבודה שלי ציירתי חמישה ציורים מתוך תמונות משותפות שלי ושלה,את הפנים של סבתא שלי ציירתי באופן מפורט ואת שלי השארתי נעלמות. העלמות של פני באה להביע את החוסר והבור שנפער בי לאחר פטירת סבתי, אבל בעיקר את הקשר. הקשר לאחר המוות הוא לא של שתינו, היא לא איתי. היא הולכת בתוכי, חיה דרכי.
