רויטל שטרן(זיוון), מפקחת על לימודי תקשורת ואמנויות בחינוך הדתי
“למידה משמעותית היא תהליך אישי של הבניית ידע שבמהלכו הלומד מעורר שאלות, מאתר מקורות מידע, מעבד ויוצר ידע חדש הרלוונטי לו.”
(מתוך: חוברת אבני דרך בלמידה משמעותית, משרד החינוך והתרבות, אב תשע”ד
http://meyda.education.gov.il/files/lemidaMashmautit/chozer/index.html)
בעידן בו צמד המילים “למידה משמעותית” נישא בפי כול ומושגים כגון “למידה פעילה”, “למידה מכוונת פרויקטים” נשמעים שוב ושוב. אני רוצה לבחון את תהליך יצירת סרטי הגמר במגמות התקשורת והקולנוע על פי הקריטריונים של למידה משמעותית ובעיקר על פי הקריטריונים שנקבעו כמיומנויות הכרחיות בהוראה ובלמידה במאה ה- 21.
מה מעסיק אותך?
השאלה הראשונה שאנו שואלים תלמיד העומד לפני תהליך יצירת סרט הגמר היא: מה מעסיק אותך? אילו שאלות מטרידות אותך?
כבר בשאלה הזו טמון הקושי. התשובות שאנו מקבלים מתלמידים רבים הן:” כלום לא מעסיק אותי” , “אין לי נושא שהייתי רוצה לעשות אליו סרט.”
מסתבר שרוב התלמידים לא נשאלו שאלות כאלה במהלך לימודיהם, או שנשאלו אך לא נדרשו לתת תשובה עמוקה שיש עמה תהליך של חקר עצמי.
רוב השאלות שנשאלים תלמידים בתהליכי הלמידה הקונבנציונליים הן שאלות הבנה על טקסט, או בדרגה הגבוהה יותר, שאלות יישום הנוגעות לשדות ידע או חשיבה נוספים.
מעט מאוד שאלות רגש נשאלות ומעט מאוד מקום ניתן בכלל לרגשות המעסיקים אותם.
רגש לא ניתן לכמת ולא ניתן לתת עליו ציון ולכן הוא כמעט לא רלוונטי לתהליך הלימודי.
התשובה הכנה לשאלה “מה מעסיק אותך?” זורקת את התלמיד גם לצד המחשבתי הגותי אך גם ובעיקר לעולמו הרגשי ולמשמעות שיש לנושא, עבורו.
לעיתים התלמיד אינו מסוגל להשיב על השאלה הראשונה “מה מעסיק אותי?”
כאן תפקידו של המורה הוא לחלץ אותו מההתבוססות בשלב הזה, ולהפגיש אותו עם אנשים, נושאים וסרטים שיאתגרו את עולמו הרגשי ויביאו אותו לומר ” זה מעניין אותי”, “זה מרתק אותי”, עם הנושא הזה אני ממשיך קדימה. אם נדלקה האש, המשמעות והרגש יתעוררו תוך כדי תהליך.
התחקיר כלמידה עצמית והתמודדות עם עולמות ידע חדשים
מרגע שהתלמיד השיב לעצמו תשובה כנה ומצא את מה שמעסיק אותו, האתגר הבא הוא
לחקור את הנושא לעומק. בין אם בחר התלמיד לעשות סרט עלילתי ובין אם הוא בחר לעשות סרט תיעודי , על מנת שהסרט יהיה משכנע ואמין חייב התלמיד לצלול לעומקם של דברים:
לעומקו של דמויות, לעומקן של מערכות יחסים בין בני אדם, לעומקו של הנושא, בין אם הוא אישי או חברתי.
עומק התחקיר תלוי בגורמים רבים: בסקרנות של התלמיד, בדחף שלו להבין, בכישורים הרגשיים שלו, בהנחיה המקצועית הניתנת לו על ידי המורה, בזמן ובמידת המוטיבציה שלו לרדת לשורשי הנושא.
לתלמידים שיוצרים סרט עלילתי, התחקיר הוא בסיס לכתיבה תסריטאית אמינה יותר.
לתלמידים היוצרים סרט תיעודי, התחקיר הוא בסיס להבנת הדמות אותה הם מלווים והמציאות בה הדמות פועלת.
בשלב הזה פוגשים התלמידים ידע חדש, התנסויות חדשות, אנשים ודמויות שלא פגשו קודם. מהמפגשים הללו, נוצרות תובנות חדשות ונוצרת למידה חדשה ושונה.
פתרון בעיות
תהליך היצירה מעמיד בפני התלמידים אתגרים לא פשוטים ומעמיד אותם בפני מצבים הדורשים פתרונות יצירתיים ותהליכים מורכבים, בהם הם נדרשים לקבל החלטות באופן עצמאי.
בסרט התיעודי השאלות הן:
גיבור הסרט מושך בכיוון מסוים שלא מעניין אותנו, ללכת אתו כי זה משמעותי לו או להתעקש על הנושא שלנו ולקחת סיכון שהוא יפרוש?
לוח הזמנים של הגיבור אינו תואם את שלנו, מה עושים? על מה מוותרים? על מה מתעקשים? מה חשוב לסרט? מה טפל ומה עיקר?
נתגלה משהו חדש בצילומים, ללכת על זה? לשנות כיוון? לוותר על כל החומר שצולם ולצאת לימי צילום נוספים כדי להעמיק בסיטואציה החדשה שנוצרה?
שאלות מוסריות על מידת החשיפה? צורת החשיפה? מה לצלם מתוך מה שנגלה לעיננו?
מה לא ראוי ולא נכון לחשוף?
ועוד שאלות ואחרות ומאתגרות שהחיים האמתיים מעמידים בפנינו.
בסרט העלילתי שאלות הן:
השחקן נעלם לנו ברגע האחרון, לבטל יום צילומים או להתעקש ולחפש בשעות שנותרו?
הסצנה לא עובדת, לוותר עליה, להמשיך הלאה?
השחקן לא אוהב את הניסוחים הכתובים, לאפשר לו לומר את במילים שלו?
הבמאי לא מסתדר עם הצלם, עוצרים, מדברים או ממשיכים להתווכח?
פתרון הבעיות בהם נתקל התלמיד במהלך עבודתו דורש ממנו חשיבה יצירתית, גמישות מחשבתית, השתחררות מתבניות חשיבה מוכרות, חיפוש פתרונות מקוריים ואחרים, ובסופו של דבר נשיאה באחריות לתוצאות ולהשלכות של ההחלטות על התהליך ועל התוצר הסופי.
ואיפה המורה בכל התהליך הזה?
הוא נענה לשאלות, יכול להתריע על טעויות, יכול להנחות. אך בסופו של דבר ההחלטה הסופית נתונה בידי התלמיד, אם להקשיב למורה או לחלוק עליו.
פגשתי תלמידים שחלקו על מוריהם וצדקו, ואחרים ששגו. המורים הטובים יודעים לסגת ברגע האמת על מנת לאפשר לתלמיד המתעקש לשגות, להתנסות וללמוד משגיאותיו.
עבודת צוות
האילוצים שהפקת הסרט מעמידה בפני התלמיד משדרים תחושה ש”החיים מורכבים וקשים”. העבודה היצירתית נראית קוסמת מבחוץ אך כשמתנסים בה מגלים שהיא מסובכת ומתסכלת. התלמיד עומד לפני בחירות אפשריות רבות ועליו להכריע לא לבד, אלה בשיתוף עם חברי קבוצתו. הוא תלוי מאוד בחבריו לצוות, אם יבצעו את תפקידם או לא, ואיך יבצעו אותו? האם טעמם והקצב שלהם תואם לטעמו ולקצב שלו? ומה אם לא? כיצד ינהג?
כל התהליך מעורר מתחים רבים בתוך הקבוצה. הצלם, השחקנים, העורך, כל אחד בתפקידו ומקומו משפיע על היצירה הסופית ויכול לסייע, להציל או לפגוע בסרט. היצירה תלויה בכל אחד ואחד מהם ועבודה בשיתוף פעולה ומתוך קשב ואמון הדדי– גם אם לא בהסכמה מלאה, הכרחית. תפקידו של המורה לפשר ולגשר, לטפל בחיכוכים רעיוניים ואישיים. בסופו של דבר העבודה בצוות היא הרווח החינוכי הגדול ביותר שאפשר להפיק מהתהליך. המורה הטוב מודע לכך ומנחה את הצוות לעבודה משותפת יעילה שתסייע להם בהמשך דרכם בחיים..
העריכה כמעודדת תהליכי חשיבה ביקורתיים ושיפוטיים
בשלב העריכה הבמאי והעורך עובדים יחד אך גם לצוות כולו יש מה לומר. המורה רואה את התוצאה בכל שלב הוא מבקר ביקורת בונה ומסייע לתלמידים להביא את הסרט לידי גמר. את החומרים שצולמו ניתן לעצב באמצעות העריכה. בשלב הזה עליהם להפעיל שיפוט אמנותי, להבחין בין עיקר לטפל. החומר שצולם הוא רב אך אורכו של הסרט הוא 15 דקות לכל היותר. התלמיד צריך להחליט איזה שוֹט להכניס לסרט, מה לקצץ, איזה טייק לקחת. העבודה על ליטוש הסרט מביאה אותו לבחירות מתמידות ולעמידה מול חברים שלעתים חושבים אחרת. הוא רוכש יכולת להסביר ולנמק למה זה כן וזה לא. והוא לומד להגן על הבחירות האמנותיות שלו.
היכולת הטכנית לשלוט באמצעות מחשב העריכה בגורלו של הסרט ובגורלן של הדמויות מעצימה ומעניקה תחושה של כוח רב. הרצה קדימה ואחורה,החיתוכים, שילוב מוזיקה– כל אלה מאפשרים שליטה על רגשות הקהל. תלמידים מתנסים תוך כדי עיצוב הסרט בשליטה ובאחריות בתהליכים מקבילים בחייהם האישיים. העריכה נותנת הזדמנות לחקור מצב אנושי שלא יכלו להעמיק בו קודם לכן ולהגיע לתובנות שבחיים לוקחות זמן רב של הבשלה.
שימוש בטכנולוגיות חדשות
טכנולוגיות הצילום והעריכה מתחדשות בקצב מסחרר. תוכנות עריכה חדשות, פורמטים חדשים של צילום, מצלמות משוכללות חדשות שיוצאות לשוק ומחייבות למידה.
ההתחדשות המהירה מאתגרת הן את המורים והן את התלמידים. בשנה האחרונה נכנסו גם שיטות למידה ועריכה קבוצתיים בענן . תהליכים אלה מאפשרים למורה לקיים קבוצות דיון שיתופיות בעבודה מרחוק, על התסריטים ואף על החומרים המצולמים.
לא ניתן לעשות סרטים ללא התמודדות עם הטכנולוגיות הללו ועם החידושים שהן מזמנות.
לא המורה ולא התלמיד יכולים לחמוק מהתמודדות זו.
אמנם גם לתלמידים טכנופובים( חרדים מטכנולוגיה) יש מקום במגמה בתפקידי הפקה, וכתיבת תסריט אך לרוב נדרשים כולם לשלוט בכל המיומנויות.
כתלמידי מגמת תקשורת וקולנוע אחת מחויב להיחשף לטכנולוגיות חדשות ולהשתמש בהן באופן מושכל
התנאים הבית סיפריים הנדרשים ללמידה משמעותית במגמות התקשורת והקולנוע בבתי הספר
על מנת שיתרחש תהליך משמעותי המתואר כאן חייבים להתקיים כמה תנאים:
- הלמידה חייבת להתקיים בקבוצות קטנות- לא יותר מ15 תלמידים בסדנה המפיקים לא יותר מארבעה עד חמישה סרטים בשנה.
- הציוד צריך להיות מקצועי ותקין וצריך להיות מותאם למספר התלמידים
- התהליך צריך להתחיל מוקדם מאוד ולהסתיים לפני לחץ הבגרויות כדי שלתלמיד יהיה הזמן והיכולת לעבוד באופן מעמיק ומשמעותי
- המורה חייב להיות בעל יכולות הנחיה והקשבה וגם בעל יכולות טכניות על מנת לדעת לסייע לתלמידים גם בתהליכים הנפשיים והחינוכיים וגם מול הקשיים הטכניים והארגוניים.
- הצוות החינוכי בבית בספר צריך להיות מעורב בתהליכים העוברים על התלמידים בתוך המסע היצירתי, ולסייע להם בתמיכה, עידוד, יעוץ ואוזן קשבת.
לסיום:
אחד הפרמטרים ללמידה משמעותית הוא כאשר החוויה הפדגוגית והחוויה הפסיכולוגית של הלמידה משפיעות זו על זו מעצימות זו את זו. אין ספק שתהליכי עשיית הסרט עונים במלואם על הפרמטר הזה. אם זה לא קרה, לא רק הלמידה לא הייתה משמעותית אלה גם התוצר הסופי, הסרט, יהיה דל וחסר משמעות.
אני מבקשת להודות למורים הנפלאים שלנו, המובילים את הלמידה החשובה והתובענית הזו כבר שנים רבות, ונמצאים שם עבור תלמידיהם בכל תחנה מהתחנות המורכבות והקשות שתיארתי.
