“מִי זֹאת נִשְׁקְפָה כְּמוֹ שַׁחַר, יָפָה כַּלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה, אֲיֻמָּה כְּנִתְגַּלּוּת”
(פרק ו’, פסוק י’, שיר השירים)
אביתר בנאי בשירו “יפה כלבנה” מתייחס לשבר, שקיעה ואופל לצד כמיהה ותקומה של אהובתו. את אהובתו הוא מקביל ללבנה, ירח – לירח יש מעמד “קדוש” ולא דומם רגיל.
ההנחה המעניינת של החיבור בין הירח העולה, בהיר ואיתן אל מול היותו דומם היא מסקרנת ומביאה לידי ביטוי קונטרסט מעניין בין חושך לאור ,בין החפצה למהות ,לבחירה בראיית החיוב באפלה בה נמצא הירח.
בראש יצירה זו אני שמה את הפער בין המקום המהותי, המשפיע של נשים בחברה לצד היחס המחפיץ לו הן “זוכות” לעיתים במרחב הכללי. השפעות יחס זה הן רבות ושליליות.
הבחירה להראות בחלל היצירה את הנושא האקטואלי מביא לידי ביטוי את המשמעות וההשלכות שיש להחפצה על חיי נשים .
המיצג כולל ציורי רישום בעפרונות על בלוק נייר. שמתי דגש על הקו ונפח הצורות בעזרת אור וצל במטרה ליצור תחושה ריאליסטית .האור והחושך ברישומים מסמלים את הפערים והמקום של הדמות. הקווי המתאר השחורים מגדירים את הצורה על גבי הרקע הבהיר והריק המדגיש את בדידותה של הדמות מחד ואת הכוח של הדמות השנייה מאידך.
בחרתי להעמיד בחלל זוג בובות טורסו שחורות ,חסרות פנים ורגליים בגזרה נשית.
הבובות מביאות למיצג בדממה את היותן חפץ, שבלוני, בעל מידות מוגדרות ונוכחות שטחית, ללא פנים או אופי.
נוכחות מראת גוף התחומה במסגרת מושחרת, עליה השפרצתי כתמי אקריל שחור ,מציגה בעיניי את המתבונן.ת את עצמו.ה דרך המסגרת הכהה שמסמלת את הקווים המנחים של החברה במבט על הגוף. זאת לצד הכתמים שמשפיעים על המרֶאֶה עצמו הנשקף מבעד למראָה. זווית המבט המטפורית הנוצרת בהשתקפות היא לא שלמה ,והשלכתית מציגה “כתמים” שנוצרים ע”י החפצה ומילים קשות שנאמרות לנשים מידי יום ברחבי העולם.
נושא “החפצת נשים” נוגע במחצית מהאוכלוסייה ,הרגישות הנדרשת והאחיזה ביצירה בתור אישה הייתה מאתגרת ומלמדת .
אני כואבת את כאבן של הנשים שנפגעו ומאחלת להן שיראו את הצוק האיתן שהן, את הלבנה הזורחת, את הפנים והיופי.
תפריט
