תיכון אורט לאמנויות ומדעים, נווה שרה הרצוג בני ברק
בימוי, צילום ועריכה : וובסרה זריהון, ישי איילה, טאקל אלמו, אמוויש אלמו
קהל יעד:
נוער ומבוגרים
נושאים:
מולדת – עליה / הגירה
שייכות
שפה
ניתוח תוכן
מולדת: מולדת היא אינה בהכרח המקום בו נולד האדם אלא היכן שנולדה אומתו. גיבורות הסרט הן ילידות אתיופיה שעלו לישראל לפני מספר שנים. עבורן הארץ היא המקום שאליו היגרו הוריהן והן לא חשות חלק מהחברה הישראלית ולא רואות בישראל את ביתן. הסרט נפתח בכתבה על צעירים מהעדה שבחרו לחזור לאתיופיה והגיבורות מזדהות עם ההרגשה הזו. הסרט משרטט את הסיבות להרגשתן: הן מרגישות מיעוט שלא התקבל חברתית ואפילו בכיתה הן לומדות בנפרד. התרבות שממנה באו היא שונה והן עדיין לא התערו בתרבות הישראלית. הן נמצאות במעין ‘לימבו’, איזור ביניים – עדיין לא ישראליות ומאידך כבר לא תושבות אתיופיה. המדריכה מסבירה שעליהן להשתלב, אולם הסרט שואל על קביעה זו – האם התרבות הישראלית רואה גם את התרבות שלהן ויכולה ללמוד מהן? האם מצופה מהן רק ללכת לכיוון הישראליות? כור ההיתוך נתפס לפני שנים כפיתרון לקיבוץ הגלויות, אולם בשנים האחרונות נשמעים קולות בשאלה האם עדות שונות בתוך החברה הישראלית ויתרו על זהותן לטובת כור היתוך הגמוני? הסרט מעלה שאלה זו גם ביחס לעולי אתיופיה שכו העליות הקודמות לארץ, דור הביניים חצוי בזהותו בין העולם שבא ממנו אל מול העולם החדש.
שייכות: הסרט נקרא בשם שהוא הפך השייכות – זרות. אלמנט זה ניכר בתחושת הבנות שהן בכיתה נפרדת, שאין להן חברות ישראליות ושהן לומדות בפנימייה הרחק מבתיהן. אימה של אחת הבנות רואה את חדרה של הבת בפעם הראשונה ובאסיפת ההורים ספק אם ההורים מבינים חלק מדברי המורה. אם הבנות הצעירות לא כל-כך מסתדרות בעברית, האם הוריהן המבוגרים מבינים את השפה? מעניין כי למחנכת יש מבט רוסי והיא מייצגת את העלייה שלה, מרוסיה לארץ, אך היא כבר אדם בוגר וניכר שהשתלבה היטב. בשיעור אזרחות היא מדברת עם הבנות על שוויון זכויות לאפרו-אמריקנים בארה”ב וכן לנשים. בסופו של דבר, יצירת שייכות היא תהליך, ואכן הסרט משרטט את הדרך שעושות הבנות החל מחוסר רצון להישאר בארץ ועד להוצאת תעודת זהות ישראלית וחיפוש מקום לשרת בו.
שפה: נראה על פי שמות היוצרות כי הן ממוצא אתיופי ועל כן ברורה בחירת נושא הסרט. אך הסרט מתמקד גם בשפה העברית ובשאלה האם מכנה משותף ייווצר דרך שפה והאם על הבנות ללמוד את העברית על מנת שיצליחו להשתלב. הבנות מבקשות בהתרסה, שילמדו גם את שפתן ותרבותן, כי שפה מכילה את החיים כולם. המעבר בין אמהרית לעברית מציג את העולם המפוצל בו הן חיות והמדריכה מבקשת שכשהן איתה הן ידברו בעברית, אולם הן הרוב והיא לפתע המיעוט.
שפה קולנועית:
פס קול: הסרט שהתחיל בכתבה המספרת על עזיבת הארץ, מסתיים בשיר “אני יודע שהכל יהיה בסדר” ובכך מסמנות היוצרות שזוהי דרך ותהליך שיארך זמן אבל הן מציעות תקווה.
שאלות מנחות:
- מה דעתך כצבר על הטענות המושמעות על ידי הנערות בסרט?
- כיצד יכולה החברה הישראלית להקל תחושות אלו של עולי אתיופיה או עולים ממקומות שונים לדעתך?
- מה ידוע לך על חג הסיגד ומה תפקידו בסרט?
